"את רואה את זה"? אני שואלת ומצביעה אל האופק.
רו מהנהנת באושר.
זה היום השני בזירה. אין מים, אין מה לאכול חוץ מאוכמניות ובלוטים.
נשארנו 11, כל השאר נהרגו במרחץ הדמים. הקרייריסטים בטח יצאו לציד, כדאי להיזהר.
אני יושבת על הענף ומניחה את ידי מעל עייני, כדי לא להסתנוור מהאור.
"שם" אני אומרת "מים".
רו מחייכת ומתיישבת לידי, מניחה גם היא יד על מצחה, מעל עיניה.
"את חושבת שנצליח"? רו שואלת "בלי להתעלף או להיהרג בדרך"?
"חייבים לנסות" אני אומרת "אם לא ננסה נמות מצמא. אין מה להפסיד".
אנחנו סורקות את השטח ומתחילות לקפץ מעץ לעץ. בודקות שאין מיועדים בדרך. המים לא מתקרבים, כאילו אנחנו לא מתקדמות.
"בואי נעצור רגע" רו אומרת.
אני מהנהנת. אני קוטפת מהעץ כמה בלוטים ומחלקת אותם ביני לבין רו. רעש נשמע מהקרקע. צעדים מתקרבים.
אני נצמדת אל הגזע וכל גופי קופא. מה אם יראו אותנו? רו שמה לב ועושה כמוני.
למזלנו אנחנו נמצאות בעץ סבוך שמסתיר אותנו, בכל זאת אנחנו יכולות לראות מה מתרחש למטה.
מיועדת צועדת לבד, מפחדת כל כך, כאילו מישהו רודף אחריה. בטח שמישהו רודף אחריה, אנחנו במשחקי הרעב.
היא מביטה לצדדים ומתיישבת מתחת לעץ במרחק שני עצים מאיתנו נראה שגם היא לא שתתה אבל יש לה אוכל. יש לה קרקרים. אני סוגרת את פי חזק כדי לא להזיל ריר. הרעב מכה בי חזק.
הנערה אוכלת בנגיסות קטנות מהקרקר. יש לה תיק כתום, כנראה יש בו עוד דברים. היא מפסיקה לאכול ומחזירה את הקרקר לתיק.
צרחה מפלחת את האוויר. חנית נעוצה בגבה של המיועדת. התותח עוד לא נשמע, היא עדיין חיה, גוססת. אני מנסה לא להסתכל על הזוועה שמולי אבל לא מצליחה.
צעדים נשמעים, הרבה צעדים. יש שם כמה אנשים. מבין העצים יוצאים הקרייריסטים, בינם פיטה. פיטה כרת ברית עם הקרייריסטים.
המיועד ממחוז אחד נגש אל הנערה ושולף באכזריות את החנית מגבה. הנערה צורחת מכאב. אני מסיטה את ראשי ועוצמת את עייני. צרחה נוספת נשמעת ואחריה קול התותח. היא מתה.
קולות עידוד נשמעים מבין הקרייריסטים. אני עדיין לא מעיזה להסתכל. הם מתחילים ללכת משם, הרחפת אמורה להגיע לאסוף את המיועדת. אני מביטה על רו. היא מסתכלת עלי בעצב. הקרייריסטים יוצאים מטווח הראייה שלנו ואני נושמת לרווחה. שריקת עורבני המודיעה על הרחפת המגיעה לאסוף את הגופה נשמעת. אני נאחזת חזק בעץ.
"הוא תקע לה את הסכין בלב" רו אומרת בלחישה.
אני מסתכלת עליה בעצב. היא הסתכלה, לא ברחה כמוני.
"הוא תקע לה את הסכין בלב פרים, וסובב אותה" היא לוחשת.
הרחפת לוקחת את הנערה ונעלמת בשמים.
"פיטה איתם" אני לוחשת לרו עדיין המומה "פיטה עם הקרייריסטים".
