נשארנו 9. מיועד נוסף נהרג.
אני ישנה לצד רו על ענפי העץ. סיוטים רודפים אותי. מראה הנערה והחנית התקועה בגבה, הציפור שהרגתי רודפת אותי. אני מרגישה נורא, אני לא מרגישה עצמי.
אני קמה כשעדיין חשוך.
"רו" אני לוחשת "קומי".
היא מתעוררת לאט "מה קרה"?
"אנחנו חייבות להשיג מים, לא נשרוד את היום הבא".
"בסדר".
אני מכניסה את סכין האבן למעיל שלי ואנחנו מתקדמות אל המים. בריכת המים מתקרבת אלינו יותר ויותר. אחרי כשעה של קפיצה מעץ לעץ הבריכה נמצאת במרחק עץ אחד מאיתנו.
רו עוצרת אותי. "חכי".
היא לוקחת את הסכין שלי ומקלפת חתיכות מהגזע. היא חותכת ענף ומתחילה לגלף את העץ. ממש כמו קסם העץ הופך לסוג של מימיה. היא מושיטה לי אותה.
"איך עשית את זה"? אני שואלת בהתפעלות.
"שנים של אימונים" רו אומרת ומגלפת לעצמה מימיה.
אני מביטה אל הבריכה.
"רו" אני לוחשת "אני חושבת שמצאנו את הארוחה הבאה שלנו".
ארנבת לבנה כולה שותה ממי האגם. קטניס הביאה הרבה פעמים בשר ארנבת. המראה של הציפור שהרגתי חוזר לראשי שוב ושוב אבל אין ברירה. קטניס בטח גאה בי שהצלחתי לצוד. היא ניסתה ללמד אותי לצוד פעם, ביער במחוז, אבל המראה של החיות המתות זעזע אותי.
רו מחייכת אלי. אני מרגישה צריבה חזקה בגרון היבש שלי.
"אני יורדת, תצטרפי כשתסיימי".
אני יורדת בזריזות בין הענפים, רו אימנה אותי מצוין. הארנבת שותה מהמים. זאת ההזדמנות שלי. אני מרכזת את כל הכוח שנשאר לי וזורקת את סכין האבן. היא פוגעת לארנבת ברגל. דם זולג מרגל הארנבת וצמרמורת עוברת בגופי. אני לא מסוגלת. אני מרימה את הארנבת ושולפת את הסכין מרגלה. אני שוטפת את הרגל שלה במים ומטפלת בה עם כמה צמחים.
"מה את עושה פרים"?! הקול של קטניס נשמע בראשי "תהרגי אותה! היא הסיכוי שלך לשרוד"!
קטניס צודקת, אבל הפעם אני לא מסוגלת להרוג את הארנבת, לשבור לה את המפרקת כמו שקטניס הייתה עושה.
הקול של קטניס ממשיך להדהד בראשי אבל הרחמנות שלי על הארנבת גוברת. אני משחררת את הארנבת, רגלה חבושה בעלים.
"מצטערת קטניס" אני אומרת בקול חלש אבל מספיק חזק כדי שהקהל יוכל לשמוע.
רו מגיעה מהעץ.
"שחררת אותה"?
"כן" אני אומרת ומתחילה למלא מים במימיה שלי.
רו מכניסה לי אבקה מוזרה לתוך המים.
"מה זה"? אני שואלת.
"אנחנו משתמשים בזה לטהר את המים, חכי כמה דקות".
אני עושה כדבריה של רו. קשה לי להתאפק מלשתות את המים.
אחרי זמן ארוך מדי לטעמי רו מסמנת שאפשר לשתות מהמים. הנוזל הקריר עובר לי ברון ואני מתחילה להרגיש חיה.
"גם אני הייתי משחררת את הארנבת במקומך" רו אומרת.
"באמת"? אני שואלת בפליאה, היא לא כועסת עלי.
"כן. את ממש אמיצה פרים".
