תתעוררי פרים, אסור לך למות עכשיו. אל תוותרי, את קרובה לניצחון. אני מנסה להעיר את עצמי בעזרת המחשבות. אל תוותרי! תקומי ותטפלי בפציעה, לפני שתאבדי יותר מידי דם! קדימה!
אני לא מצליחה לפקוח את עיני.
"פרימרוז אוורדין! יש לך יום חשוב חשוב חשוב לפנייך"! קולה של אפי מדבר אלי בראשי.
"לשם שינוי היא צודקת" קטניס הדמיונית אומרת "עכשיו קומי, לפני שמישהו אחר ימצא אותך ויהרוג אותך לגמרי"!
"אני לא יכולה קטניס" אני מדברת במחשבה עם קטניס הדמיונית.
"את יכולה פרים, קדימה, ליידי ונורי מחכים לך כאן".
ליידי ונורי.
אני נאבקת בעיניי המסרבות להיפתח. אני מתה? למה הן לא נפתחות? אולי אני גוססת, זהו זה. סוף סוף אראה איך נראה העולם שמעבר. אולי אפגוש שם את אבא.
"אני באה אבא" אני אומרת במחשבתי.
אני רואה מולי את רו, מושיטה לי יד, זוהרת כולה באור לבן מהפנט.
"אני באה רו, לאן הולכים"?
"רחוק מכאן, למקום יפה".
"אני באה" אני אומרת, אני מרגישה איך הכאב בגופי מתחיל לעבור, אני עוברת אל הצד של המתים. עוד מעט ליבי יפסיק לפעום וקול התותח ישמע, יבשר על מותי.
"רק עוד קצת" אני אומרת ואצבעותי כמעט ונוגעות באצבעותיה של רו כשאני מרגישה מים קרים נשפכים עלי.
דמותה של רו הופכת לאבק ונעלמת, ואיתה גם האור הזוהר.
עיני נפקחות בבת אחת. אני מביטה סביבי המומה, מתנשפת.
"את חיה" פיטה עומד מעלי ומביט בי.
"למה עשית את זה פיטה"? אני שואלת, נאנקת מכאב מכל מילה יוצאת מפי.
"מה עשיתי"? פיטה נראה מבולבל.
"למה הערת אותי? אני כמעט והגעתי אל רו! למקום טוב יותר"!
"את כמעט ומתת"!
"אבל אני רציתי למות"!
פיטה שותק, נראה המום. אני מתיישבת לאט, רואה שפיטה לא שלף את הסכין מכתפי. אני מוציאה מהנרתיק שלי את החבילה הכסופה ובה המשחה וערכת התפירה, כמעט ולא נשאר חוט. אני נושמת עמוק ושולפת בבת אחת את הסכין, נושכת את זרועי השנייה כדי לא לצרוח. אני מכניסה אותה לנרתיק ומתחילה לטפל בידי במהירות.
"למה אתה כאן"? אני שואלת את פיטה בזמן המלאכה, מנסה להתעלם מהכאב "ביקשתי להיות לבד, ביקשתי שלא תבוא".
"לא יכולתי להשאיר אותך לבד פרים, אני מרגיש חייב לך, אני רוצה להחזיר לך. אני רוצה לקיים את ההבטחה שלי ולהגן עלייך".
"אני לא רוצה שתגן עלי פיטה, תודה רבה אבל בבקשה תלך".
"אני לא הולך".
"כדאי שתלך פיטה".
"אני לא הולך פרים, זה סופי, אני איתך עד הסוף".
אני מרגישה מותשת, אין לי כוח להתווכח עם פיטה.
"אם אתה רוצה, תצטרף אלי, אבל תצטרך לעמוד בקצב שלי".
אני מכניסה את החפצים שלי לנרתיק, שוטפת את הכתף שלי במים ומטפסת במהירות על העץ הקרוב.
"אני בא" פיטה אומר ומטפס אחרי.
