לי את שייכת

פרק 24- ששש...

נשארנו אצל ג'וזף הזה עד שבע וחצי בערב ויצאנו לשדה תעופה.
לאחר זמן קצר של המתנה עלינו על מטוס, שחיכיתי בשביל להגיע לכיסא שלי נעמדתי ליד בחור עם משקפי שמש שלא הפסיק להסתכל עליי.
התור המשיך לזוז והסתכלתי אחורה אליו עוד פעם, והוא המשיך להסתכל עליי.
"קים!" שמעתי צעקה.
"קים לאן את ממשיכה ללכת הכיסא שלנו כאן." אמילי צעקה לי.
"סורי לא שמתי לב." אמרתי לה והתיישבתי.
אמילי התיישבה ליד החלון אני לצידה וריי לידי.
דין שון וג'פרי ישבו מאחורינו.
דייל אחד עבר עם העגלה וזרק לעברי מבט מאיים.
"די את סתם פרנואידית." אמרתי לעצמי.
"מה?" שאלה אמילי שחשבה שדיברתי אליה.
"כלום." השבתי לה ופלטתי אנחה.

נחתנו בקליפורניה והלכנו כולם לבית שלי עם המזוודות, עם הכל.
אמיליה עמדה במטבח ובישלה.
"אמיליה"
"קים! חזרת!" ישר היא רצה לחבק אותי.
"איך הלכת ככה בלי להגיד? בלי להתקשר? אבא שלך נורא דאג!"
"לגבי זה אמיליה, אנחנו.. אנחנו צריכים לספר לך משהו."
כולם התיישבו בסלון והתחלנו לספר לאמיליה את הסיפור.
"אלוהים ישמור." אמיליה אמרה עם דמעות בעיניים אחריי שסיימנו לספר לה.
"הוא אנס אותך?!" היא צעקה.
גם לי החלו לרדת דמעות.
"בואי אליי ילדה שלי, בואי." היא חיבקה אותי חזק ונישקה את ראשי.
"אני יתקשר לאבא שלך שיבוא ונספר לו את זה. את בטוחה עכשיו, אוקיי? לא יקרה לך כלום." אמיליה ניסתה להרגיע אותי.
"תודה גם לכם חמודים שלי שחילצתם את קים, אתם באמת חברים טובים. רק אני נורא כועסת שלא סיפרתם את האמת וסיכנתם את עצמכם."
"אנחנו מצטערים, באמת. אבל הייתם יודעים אז הייתם פונים למשטרה והוא היה מסוגל להרוג את כולנו." דין אמר.

רואי ג'ון ושיין באו וסיפרנו גם להם את כל הסיפור, וגם הם כמו כולם הגיבו בהלם ובכעס.
אמיליה הלכה להביא לכולם לאכול ואנחנו נשארנו בסלון.
"אני אוהבת אותכם. תודה על כל מה שעשיתם בשבילי." אמרתי להם.
כולם חייכו ועשינו חיבוק קבוצתי.
כולם דיברו בניהם ואכלנו את האוכל שאמיליה הכינה.
"מזל שהוא לא פגע בך." אמר רואי לריי והחזיק את לחייו עם ידיו קרוב לפניו.
"אני אוהב אותך."
"אני אוהב אותך יותר." השיב לו ריי, והם התנשקו.
"ואוו!! מה זה? אתם רוצים לספר לי משהו?"
שאלתי בהלם מוחלט שראיתי אותם מתנשקים.
רואי וריי צחקו. "אנחנו ביחד."
"יוא אני לא מאמינה! אתם כאלה חמודים ביחד."

הם באו לענות לי אך אמיליה קטעה אותנו.
"קים, קחי את אבא שלך."
-השיחה בין קים ומרקוס-
קים: אבא..
מרקוס: מה קורה קימי? איך הייתה החופשה? למרות שאני כועס שלא הודעת לי, הדאגת אותי.
קים: תקשיב אבא, בקשר לזה.. אני.. אני לא נסעתי לחופשה חטפו אותי..
מרקוס: מה? קימי אני לא שומע הקליטה פה לא טובה.
קים: מתי אתה תוכל לחזור? זה דחוף.
מרקוס: מה קרה?
קים: אבא מתי אתה תוכל לחזור?
מרקוס: אני ינסה להגיע מחר או עוד יומיים.
קים: לא תוכל היום?
מרקוס: קים דברי יותר ברור, את נקטעת.
קים: אבא אתה חייב לבוא, זה ממש דחוף!!
מרקוס: אני אמור לדאוג?
קים: זה.. זה לא לטלפון אנ..
מרקוס: מה??
קים: לא משנה, פשוט תיהיה פה הכי מהר שאתה יכול.

אחריי השיחה נאנחתי.
"נו?" אמילי שאלה.
"הוא בקושי שומע אותי, אני כל הזמן נקטעת לו. הוא אמר שהוא יבוא או מחר או עוד יומיים." אמרתי בעצב.
"יופי לפחות הוא יבוא, הוא היה צריך לחזור רק בעוד חודש וחצי." אמיליה אמרה.
"בנתיים אנחנו פה לכל מה שתצטרכי." שון אמר.
"צריך להתקשר למשטרה, לספר להם מה קרה." ג'פרי אמר.
"נכון, שכחנו מזה לגמרי." דין השיב לו.
התקשרנו למשטרה וסיפרנו להם הכל. כולם מסרו עדות וגם הראנו להם את ליאם.
כריס, חבר טוב של אבא שלי ואחראי החקירה נתן לכולם ביטחון ועודד אותנו.

"הכל יהיה בסדר קים, אנחנו נמצא אותו והוא ישלם על מה שעשה לך."
חייכתי אליו.
"תודה, ומה קורה עכשיו?"
"שלחו צוות חיפוש למיאמי לחפש את ליאם, גם בתיק האישי שלו כתוב שהוא מואשם בכמה מקרי רצח."
הסתכלתי עליו חנוקה עם דמעות בעיניים.
"לא.. אה.. קים אני מצטער, לא התכוונתי ל.."
"לא אני יודעת, זה בסדר."
"טוב קים אנחנו נלך, אנחנו נחזור יותר מאוחר עם תרצי." רואי אמר.
"אוקי, תודה רואי."

כולם הלכו, גם השוטרים.
אני יושבת בחדר לבד, מפוחדת.
כל רעש קטן גורם לי לבהלה ולפחד.
נכנסתי לשירותים ולמקלחון הקטן שהיה לי בחדר, לקחתי את המברשת שיניים ושמתי עלייה משחה. שהרמתי את ראשי לכיוון המראה ראיתי מאחורי את ליאם.
"אהה.." צרחתי. אך הוא בא מאחורי סתם לי את הפה עם ידו ועטף את ידיו סביב גופי.
"ששש.." אמר ונישק את הלחי שלי.