לי את שייכת

פרק 13- בובה שלך

"מה.. מה... על מה אתה מדבר?"
הוא לא ענה לי והמשיך לנשק אותי.
הוא עבר לצווארי והחל לסמן אותי שם.
"די, די!!!" צעקתי ודמעות החלו לרדת מעיניי.
"תירגעי, אני לא יעשה לך כלום." אמר בנעימות.
"אני רק רוצה להנות ממך קצת, אני חייב." אמר בלחש.
הוא המשיך לנשק אותי בצוואר.
"אז מה זה היה כל מה שאמרת? מה זאת אומרת חיכיתי לזה הרבה זמן?"
"זה היה סתם בישביל להבהיל אותך, תפסיקי לקחת כל דבר ברצינות. אני לא יפגע בך."
"אני לא רוצה את זה רד ממני. אני לא בובה שלך שאתה יכול לעשות בי כל דבר."
"אני חייב קים, אני חייב להרגיש אותך קצת, זה חסר לי. בלי זה אני משתגע, אני כל כך רוצה אותך."

"יופי ליאם ואתה יודע מה אני רוצה? אני רוצה לחזור הביתה למשפחה שלי ולחברים שלי אבל היי, לא תמיד מקבלים מה שרוצים אה?"
פרצופו נהיה עצבני והוא קם ממני במהרה ובחוזקה, מה שגרם לידיים שלי לכאוב בגלל אחיזתו.
"כנסי להתקלח ובואי לא אכלת הרבה זמן."

סיימתי להתקלח וליאם חיכה לי עם האוכל.
התיישבתי בספה מולו.
"ליאם יש לי שאלה."
הוא הסתכל עליי החזיר את מבטו לאוכל שתק והחל לאכול.
"איך.. איך גילית אותי ואת אמילי שם? ראינו אותך הולך..."
הוא נשם נשימה כבדה.
"את באמת חושבת שלא ראיתי אתכן?
אני לא טיפש קים."
"ריי ודין יודעים מכל זה?"
"לא" הוא גיחך.
"אתם חברים מגיל קטן, הם לא יודעים שיש לך שומרים ומלא בתים?"
"תיראי, שהייתי בן 6 אמא שלי מתה ואבא שלי גידל אותי לבד, ולא בתנאים הכי טובים. היינו די עניים.
בגיל 7 הכרתי את דין וריי בשכונה משותפת שהייתה לנו וניהינו חברים הכי טובים.
בקיצור מפה לשם שהייתי בן 13 אבא שלי נרצח בגלל שנכנס לסיכסוך עם בן זונה אחד.
ויום אחד גיליתי שאבא שלי השאיר לי מלא מלא כסף. אני בכלל חשבתי שאנחנו עניים, מסתבר שהיה לו מלא כסף והוא רצה לשמור את זה לי, ליום שהוא ימות.
לא סיפרתי לדין וריי כלום. עד היום הם חושבים שאני יתום מסכן שרצחו את אבא שלו."

הייתי בשוק מהסיפור של ליאם, לא ידעתי שהוא איבד כל כך הרבה.
"וואו, זה הרבה לעבור בתור ילד קטן." אמרתי.
הוא הינהן והמשיך לאכול.
"למה לא סיפרת לדין וריי כלום?"
"לא רוצה שידעו שיש לי הרבה כסף, הם חברים שלי והם עזרו לי בהכל אני מעדיף לגור איתם ולהיות איתם ועדיף שלא ידעו כלום."
"ואיך ידעת מה לעשות עם הכסף איך הסתדרת?"
"שמרתי אותו. לא נגעתי בו עד גיל 16 שבגיל הזה כבר ידעתי מה לעשות ושכרתי שומרים וקניתי בתים ואנשים התחילו לכבד אותי."
לא היה לי מושג שזה מה שליאם עבר, ממש כאב לי לשמוע את זה.
"תאכלי כבר." ליאם אמר לי.
חצי חיוך עלה על פניי אך מיד עשיתי פרצוף רציני והתחלתי לאכול.

סיימנו לאכול וליאם קיבל שיחת טלפון. הוא הלך לחדר שינה, כאילו לא רצה שאשמע.
ישבתי והזזתי את רגליי במהירות. ממש סיקרן אותי לדעת מה היה חשוב כל כך שהוא קם ככה.
לאחר זמן קצר לא עמדתי בזה והצמדתי את אוזני לדלת חדר השינה.
"מזדיין.. טוב תהרוג אותו, שפעם הבאה ידע לא להתעסק איתי." שמעתי את ליאם אומר.
עיניי נפתחו והתחלתי לרעוד.
הוא יצא מהחדר וישר חזרתי למקום הישיבה והשפלתי פנים.
הוא ראה שמשהו לא בסדר איתי, פניי קפאו.
"הכל בסדר קים?"
מבטי הורם אליו.
"מה? כן.. כן?"
"את לא נראת בסדר." אמר התיישב לידי ואני במהירות זזתי אחורה, היה בי פחד קטן שיפגע בי.
מבטו היה מופתע אך רציני.
"מה שמעת?" שאל.
"מה?"
"מה?" חיקה אותי. "מה מה? מה שמעת בשיחה שהייתה לי."
בלעתי את רוקי.
"כלום.. למה שאני ישמע..." הוא החזיק את הזרוע שלי ובחוזקה וקטע לי את המשפט.
"את האמת קים!!" צעק.
"לא שמעתי כלום אלוהים!!!" צעקתי גם אני. "פשוט.. כואב לי הראש בגלל.. בגלל זה."
הוא שיחרר את ידי הסתכל עליי במבט מאיים והלך לחדר.

הלילה כבר הגיע והייתי ממש עייפה.
פתחתי את דלת החדר שנכנס אלייה.
הוא היה שם עם בוקסר שחור וגופו השזוף והשרירי היה חשוף.
"אוימגד" חשבתי לעצמי "הוא כל כך חתיך"
"אוי אלוהים, סלי.. סליחה." אמרתי, וכיסיתי את עיניי. "רק אהה.. רציתי לשאול איפה אני ישנה."
"פה."
"אבל אתה ישן פה."
"נכון."
"אני ממש אבל ממש לא הולכת לישון איתך פה!!" קולי עלה." אני יישן באחת הספות.
פתחתי את הדלת ובאתי לצאת אך ידו עצרה את ידי הכניסה אותי חזרה לחדר וטרקה את הדלת.
"קים את תישני איפה שאני יחליט!!" צרח.
"מובן?!" שאל.
לא עניתי שתקתי.
"שאלתי אם זה מובן"
עשיתי פרצוף עצבני עצוב ומפוחד בו זמנית.
פחדתי מאותו הרגע ששמעתי שהוא אשכרה רוצח אנשים."
"כן." אמרתי בקול די חזק.

הוא נכנס למיטה. "יופי בואי" אמר ופתח לי את השמיכה בשביל שאני ייכנס.
נכנסתי למיטה וישר זזתי לצד של המיטה להיות כמה שיותר רחוקה ממנו, אך הוא התקרב אליי והצמיד את ישבני לאיברו ואז את שאר הגוף.
החנקתי את הדמעות התאפקתי לא לבכות.
הוא הזיז את שיערי והחל לנשק את צווארי.
הוא שם את רגלו הימנית על הרגליים שלי ועטף את ידו מסביבי.
הרגשתי את מציצות הפה שלו על עורי, ניסיתי לזוז אך פחדתי שהוא יתפרץ מזעם ויעשה לי משהו.

היי בנותתת סורי שלא העלתי רק הרבה זמן לא היה לי זמן הייתי עסוקה רצחח.
מקווה שנהנתן מהפרק, תגידו לי מה חשבתן עליו.