לי את שייכת

פרק 47- באמת נגמר

״לא!!״ שון צעק. ״אמילי!!״
הוא רץ לעברה, יד ימין שלו החזיקה לה בראש ויד שמאל שלו והחזיקה לה בבטן.
״לא״ הוא אמר בבכי.
״התינוק.. אנ.. אני חושבת שהוא מ.. מת״ היא אמרה והיה לה קשה לדבר.
שיין בא והחזיק את ידה.
״אבא קום!!״ אני צעקתי כשראיתי שאמילי בחיים.
״אבא בבקשה קום!״ צעקתי בבכי וניערתי אותו.
ג׳ון שלומד רפואה ומבין בזה, החל לעשות לו החייאה וכולם היו מסביבינו.
״הוא לא קם״ ג׳ון אמר תוך כדי שהוא ממשיך לעשות לו החייאה.
״לא! הוא חייב לקום!״ אמרתי בבכי.
״אני מצטער קים״ ג׳ון אמר גם הוא בבכי.
״הוא פשוט לא קם״

״נתתי לך מספיק זמן להיפרד, עכשיו את באה איתי״ ליאם בא לפתע מאחורי ואחז בזרועי כדי להקים אותי.
״אתה הרגת אותו!!!!!!״ צרחתי בכל הכוח שאני יכולה והתחלתי להרביץ לו בחוזקה.
זה לא הוזיז לו.
הוא החזיק את שני ידיי בחוזקה וגרם לי להפסיק להרביץ לו.
״אני לא באה איתך!״ צעקתי לו.
״אני לא ממש שואל אותך״
״היא אמרה לך לא״ דין התערב ודחף את ליאם בחוזקה.
ליאם החל להתעצבן ואיים על דין עם האקדח.
״אתה רוצה שאני אהרוג אותך בכוח?!״
כולם הסתכלו עלינו מסביב בשקט.
״אתה לא תיגע בה״ אמר לו. ״אין לי בעיה שתהרוג אותי רק אל תיגע בה״
״צריך לקחת אותה לבית חולים עכשיו!!״ שון צעק תוך כדי דמעות.
״ליאם, תן להם ללכת אני אבוא איתך בסדר? אמילי חייבת ללכת לבית חולים.״
למה יש לי דה ז׳וו ? אה, נכון.
זה בדיוק כמו בסיפור עם ריי. זה אותו דבר.
הוא לא מפסיק לפגוע באנשים שאני אוהבת ואני צריכה להתחנן כל פעם מחדש כדי ״שיציל את חייהם.״
הוא הכניס אותי באגרסיביות למכונית ונכנס למושב של הנהג.
״לא!!״ כולם צעקו ודפקו על החלונות אבל ליאם פשוט התחיל לנסוע ולא עניין אותו.

הוא נסע בכביש מהיר שבו לא היה שום מכונית, המקום היה מרוחק.
הוא ליטף את שיערי.
״את..״
״אל תיגע בי״ צרחתי והעפתי את ידו.
״את הרגת אותו! אתה הרגת את אבא שלי הוא מת. בגללך! אתה השארת אותי יתומה בלי אף אחד״ אמרתי בבכי.
״אתה גם ירית באמילי, אני לא אזכה לראות אותה שוב!״
״אני אמרתי לך שאם החברים שלך קשורים לזה זה יעלה לך ביוקר נכון?! הם מפריעים לנו. למה את לא מבינה?״
״הם מפריעים לך!״ צעקתי שוב. ״לא לי. תפסיק להגיד אנחנו, אין אנחנו! יש אותך, עושה דברים רעים בשביל שאני אהיה איתך. זה לא אהבה. למה אתה לא מבין?״ אמרתי בכעס והדגשתי לו את האתה.
״יש אנחנו. זה תמיד היה אנחנו. אני יודע שאת אוהבת אותי ואני יודע שיום יבוא ואת תביני למה עשיתי את כל מה שעשיתי, זה רק מאהבה כלפייך.״ הוא השיב לי.
שתקתי.
לא יכולתי לשמוע אותו יותר, החלטתי לא לענות לו.

אחרי רבע שעה אנחנו רואים שהכביש חסום ועומדות שם חמישה ניידות משטרה.
ליאם הסתכל עליי.
״אל תחשבי על זה קים. תיזהרי.״
ליאם עצר את המכונית, שוטר אחד משם התקרב אלינו וליאם פתח את החלון.
השוטר היה עם משקפי שמש וכובע על ראשו.
״שלום אדוני השוטר״ ליאם אמר בצביעות.
״רשיונות בבקשה״ השוטר אמר והתעלם מדבריו של ליאם.
הקול שלו היה לי מוכר.
בזמן שליאם חיפש את הרישיונות השוטר הסתכל עליי מוזר.
״אתם זוג?״ השוטר שאל.
״אני לא חושב שזה עניינך״ ליאם ענה לו בתוקפנות והביא לו את הרישיונות.
״את צודק. זה לא״ השוטר ענה לו ועיין ברישיונות.
״תצא בבקשה מהמכונית״ השוטר אמר לפתע.
״יש בעיה?״
״תצא ליאם״ השוטר אמר.
ליאם גיחך גיחוך אחד והחל לנסוע במהירות ושבר את המחסום.
״מה אתה עושה?״ צעקתי לו בזמן שהוא נוסע במהירות הכי גבוהה וכל הניידות משטרה מאחוריו.
״מצחיק שהשוטר יודע את השם שלי קים! עוד פעם את עושה לי את התרגילים שלך? חבל שלא הרגתי שם את כולם.״
״על מה אתה מדבר? ליאם תאט.״
״איך את מסבירה את זה שהשוטר ידע את השם שלי, אה קים?!״
״אני נשבעת לך שהפעם אני לא קשורה לזה״ צעקתי לו בזמן שאני מחזיקה בידית התומכת שאוטו.
הוא לא ענה לי, הסתכל עליי בעצבים והמשיך לנסוע.
״ליאם תאט!״ אמרתי לו כשהרגשתי כאבים חדים בבטן.
״ליאם התינוק! תאט!״ החזקתי בבטני ביד השנייה שלי.

הוא עצר את המכונית ולרגע שכח שהניידות מאחוריו.
בשנייה אחת כל הניידות משטרה הקיפו אותנו.
שוטר אחר פתח את לנו את הדלת ליאם ישר ירה לו בראש.
ברגע אחד כל השוטרים כיוונו עליו את האקדחים.
ליאם סגר את דלת המכונית והמשיך להחזיק את האקדח.
״ליאם תצא מהמכונית״ אותו שוטר שהיה מקודם אמר.
אני לא הבנתי מה קורה הכל קרה מהר כל כך.
״אין לך שום דרך לצאת מזה, תעזוב את קים ותסגיר את עצמך״
השוטר הוריד את משקפי השמש שלו.
״ג׳יימס!״ צעקתי בהפתעה.
״את מכירה אותו?״ ליאם שאל אותי בהיותו עצבני ממש.
שתקתי.
״תעני לי!!״ הוא צעק ואיים עליי עם האקדח.
״זה דוד שלי! אח של אבא שלי.״ אמרתי בפחד.
״תוריד ממנה את האקדח״ צעק ג׳יימס.
״איך הוא מכיר אותי?״
לא עניתי. לא ידעתי מה לענות.
״אה?!״ הוא הצמיד את האקדח לראש שלי. אני באמת חשבתי שהוא מסוגל להרוג אותי כבר.
״אני לא יודעת״
״הם מקליפורניה כולם פה? כי אני לא מכיר אותם״
כולם הקשיבו לשיחה שלנו והיו בשקט בשביל שהוא לא יהרוג, לא אותי, ולא אף אחד אחר.
״לא״ עניתי לו שוב פעם בפחד. ״הם עובדים ב- FBI בניו יורק, אני לא יודעת מה הם עושים פה לא ראיתי את ג׳יימס מלא זמן.
אני נשבעת לך שאני לא יודעת מה קורה פה, אני לא קשורה לזה!״
ליאם הוריד ממני את האקדח.

״קים את בסדר?״ ג׳יימס שאל אחרי שהוא הוריד ממני את האקדח.
הנהנתי.
״ברור שהיא בסדר!!״ ליאם צעק בעצבים. ״היא איתי, אני לא יפגע בה״
״אוקיי ליאם, תן לפחות לקים לצאת מהאוטו, בסדר?״
״לא!״ הוא צעק ואחז בידי בחוזקה. ״היא שלי אתם לא תקחו לי אותה״
הבכי התחיל לצאת לי שוב.
״בבקשה תן לי לצאת״ התחננתי לליאם.
״אני אמרתי לא״ הוא הסתכל עליי ואז שוב לעבר ג׳יימס.
ליאם לא ידע מה לעשות, הוא החל לדבר לעצמו כמו משוגע.
הוא שם את האקדח שלו בין המושב שלי למושב שלו וראיתי את ההזדמנות.
הסתכלתי על האקדח, ואז על ליאם, ואז שוב על האקדח.
לקחתי אותו במהירות וכיוונתי על ליאם.
״אל תזוז״ צעקתי לו וניגבתי דמעה אחת שזלגה על פניי.
יצאתי החוצה, רצתי במהירות לג׳יימס, חיבקתי אותו חזק והוא חיבק אותי חזרה.
אני חושבת שהפעם זה באמת נגמר..