לי את שייכת

פרק 3- את שייכת לי

"אני אוהב אותך" אמר ליאם.
"גם אני אותך" השבתי לו.
הוא התחיל לנשק אותי בכל גופי, ותפסתי בסדין בחוזקה.
פתאום בבת אחת תפס את יידי מעל ראשי, התקרב אלי הוא היה במרחק נשימה ממני ואמר "את שייכת לי".
״מה?" שאלתי בעודי נושמת בכבדות.
״את שלי, רק שלי!!״ אמר בעצבנות את שייכת רק לי ואם מישהו יתקרב אלייך הוא ימות הבנת?"
"כן" אמרתי.
פתאום ברקע אני שומעת את הצלצול של הטלפון שלי והוא נשמע שוב ושוב ושוב.

קמתי בבהלה, אני מתעוררת בחדרי ומגלה שכל זה היה רק חלום. "
מה זה היה ?!
פתחתי את הטלפון וראיתי 7 שיחות שלא נענו מאמילי.
והטלפון עוד פעם צלצל.
"אמילי" אמרתי בעצבנות, "תודה שאת מעירה אותי בפאקינג שבת בבוקר מה יש??" שאלתי.
"דבר ראשון מה קמת עצבן על הבוקר מה יש לך?
דבר שני כבר 2 בצהריים דבר שלישי קבענו לצאת לאכול באחת וחצי איפה את?!?!".
הסכלתי בשעון בטלפון כבר 2 בצהריים לא שמתי לב.
"פאק אמ סליחה אני פשו..."
"כן אני יודעת את פשוט חולה עליי" קטעה את דבריי.
צחקתי.
״הקינוח עליי סגור?״ שאלתי אותה.
"סגור" אמרה וניתקה את השיחה.

פיטר הסיע אותי למרכז העיר למסעדת "דיינר" ואמילי כבר חיכתה לי שם.
נתתי לה נשיקה קצרה על הלחי וכך גם היא.
התיישבנו לאכול.
אני הזמנתי סלט ואמילי הזמינה פסטה מוקרמת.
חיכינו לאוכל ואחריי 20 דק' של חפירות מאמילי הגיע האוכל.
תוך כדי שאמילי מדברת, אני עסוקה רק במחשבה על החלום הזה. ולמה זה דווקא ליאם היה שם, ולמה זה היה בסיטואציה כזאת מביכה?!
"קים... , קימי היי מה יש? את איתי? שמעת מה אמרתי לך?"
שמעתי פתאום את קולה של אמילי נכנס למחשבותיי.
"כן, כן סליחה מה אמרת?"

"מה עובר עלייך?" שאלה אמילי.
״כלום.." עניתי בלחש.
"קימי אני מכירה אותך ואני רואה שעובר עלייך משהו. מה קרה?"
הסתכלתי עלייה במבט מהופנט "חלמתי חלום על ליאם"
"פששש... חלמת ליאם אה? מה חלמת?" שאלה עם חיוך שובב.
עלה בי חצי חיוך ומיד מבטי נהפך לרציני.
"חלמתי ש.. שאנ.. התחלתי לגמגם, מכווצת את עיניי מנסה להיזכר.. שאני והוא במיטה והוא מנשק אותי ו... ובתוך שנייה לקח לי את הידיים מעל הראש התקרב אליי ואמר, "את שייכת לי".
ניסיתי להיזכר בפרטים נוספים, ומוחי היה ריק.
אמילי נעמדה ופיה נפתח.
"אני חושבת שזה סימן" אמרה אמילי בפתאומיות.
"סימן?" שאלתי.
"כן, כן סימן". פניה ניהיו רציניות.
״לא סתם חולמים חלמות תמיד יש להם משמעות". הסתכלתי עליה במבט רציני כאילו יש משהו במה שהיא אומרת.
מיד לאחר מכן צחקה בקולי קולות.
״סתם יא שבורה כולה חלום מה עשית מזה סיפור?"
נשכתי את שפתיי וגילגלתי את עיניי.
"את כזאת מפגרת". אמרתי לה.
"תודה נשמה" השיבה לי, כיווצה את עינייה ושפתייה ונתנה לי נשיקה באוויר.

סיימנו לאכול, והשעה הייתה כבר 4:30 אמילי הלכה לשון, ופיטר החזיר אותי הביתה.
אבא שלי ישב בסלון עם כוס קפה חם ועיתון.
"יפה של אבא סוף סוף חזרת, שמעתי שהלכת עם אמילי למסעדה נהנת?" שאל.
"כן אבא תודה", השבתי לו.
סוף סוף הוא מצא זמן פנוי לשבת קצת בנחת, הוא כל היום עובד וגם שהוא חוזר הביתה מהחברה הזאת שלו שהוא הקים, הוא ממשיך לעבוד במשרדו פה בבית.

"אני שמחה שמצאת קצת זמן פנוי לשבת ולקרוא עיתון."
אמרתי בחיוך.
הוא חייך אליי חזרה, ונשק לי למצח.
"קימי את זוכרת שעוד יומיים אני חוזר ללוס אנג'לס לעוד חודשיים?"
החיוך ירד מפניי.
״אבא עד שסוף סוף חזרת הביתה אתה עוד פעם הולך לחודשיים?״
"מצטער קטנה של אבא, אני יודע כמה קשה לך שאני לא בבית אבל אני חייב ללכת ולפרנס אותנו. אמיליה תהיה איתך פה ותדאג לך".
"רק אמיליה? מה עם פיטר?" שאלתי.
"פיטר בא איתי אני צריך עזרה שם".
יופי גם הוא הולך לי שוב לחודשיים, וגם לוקח איתו את פיטר.
הוא ליטף את שיערי, "מצטער קימי את יודעת שאם זה היה תלוי בי המצב היה שונה."
"כן אני יודעת". זייפתי חיוך, נתתי לו נשיקה בלחי ועליתי לחדרי.

הגעתי לחדר הנחתי את התיק על המיטה ופלטתי אנחה.
נשכבתי על המיטה ופתחתי את הטלפון, ראיתי הודעה ממספר לא מזוהה.

"היי קים זה דין״
מאיפה הוא השיג את המספר שלי

"היי דין".
לא היה לי מה לענות לו.
לאחר חמש דקות הוא כתב לי,
"חשבתי שתבואי לראות את הדירה שלנו היום ב- 20:15 מה את אומרת?"
מיד עלתה בי המחשבה שליאם יהיה שם.
״בכיף, אני אגיע." כתבתי לו.
"יופי" השיב לי ועשה סמיילי מחייך.