לי את שייכת

פרק 23- אקדח

-נקודת מבט קים-
"אני? אני לא עשיתי לה כלום." ליאם אמר לאמילי.
"השאלה האמיתית היא, מה אתם עושים פה?"
"כמו מה זה נראה לך יא זין?" ריי אמר לליאם בעצבים.
"תירגע ריי, אני לא רוצה לפגוע בך."
"שמענו עלייך יא מזדיין." ריי השיב לו.
"תפסיק לדבר עליו ככה!" ישר התערבתי והגנתי על ליאם.
כולם שתקו, היו בהלם.
דמעות שקטות החלו לרדת על פניה של אמילי. היא הסתכלה עליי וניסתה להחניק את הדמעות.
דין עמד בשקט זז מצד לצד מנסה להשתלט על עצמו.
ליאם סימן עם ראשו לשומרים לקחת אותם.
השומרים תפסו אותם, הם ניסו להשתחרר מהם ואף אחד לא הצליח מלבד דין.
דין ישר רץ לעבר ליאם והעיף לו אגרוף, ליאם נפל על הרצפה אחרי עוד כמה אגרופים מצד דין.
אני לא הפסקתי לצרוח וישר השומרים תפסו את דין.

"יפה דין, יפה." ליאם החל לומר מנקה את דמו מפניו וקם על רגליו.
"קיבלת את הרגע שלך? עכשיו תורי."
ליאם בא לדין וגם הוא העיף לו אגרוף. המון דם ניתז מפניו של דין גם כן.
"דין!!!!!" אמילי צרחה עם מלא דמעות בעיניה.
"דין!" ריי צעק גם כן.
"יא מזדיין!!" שון צעק "דין, דין דבר אלינו אחי."
"יא בן זונה, יא בן זונה!!" ג'פרי צרח עליו והתחיל להתפרע.
ליאם התחיל לצחוק.
"חבל שבאתם, כי אתם לא הולכים לחזור. ואתם.." ליאם המשיך לומר והסתכל על דין וריי. "עליכם באמת חבל לי."
שניהם הסתכלו עליו במבט עצבני.
"טוב.. מי הולך להיות ראשון?" אמר ליאם והוציא אקדח.

ברגע שליאם הוציא אקדח כל הזכרונות החלו לחזור אליי בבום.
קיבלתי סחרחורת קלה ומיד חזרתי לעצמי.
הסתכלתי וממולי היו החבר'ה וליאם, ומיד כל מה שקרה התחבר לי.
נזכרתי שליאם חטף אותי, ואנס אותי.
ראיתי שליאם מכוון אליהם אקדח, ישר לקחתי מוט ברזל שהיה שם ודפקתי לו בפנים.
הוא נפל על הרצפה ואיבד הכרה.
השומרים ישר עזבו את דין, ריי, ג'פרי, שון ואמילי וכיוונו אלינו אקדחים, אך לפני שהם הספיקו לעשות משהו ישר הבנים התנפלו עליהם במכות ועילפו גם אותם.
כל זה קרה מהר כל כך.
"מה, איך..?" אמילי ניסתה לדבר אך לא היה לה מילים.
"אחר כך מול, אני יסביר לך הכל אחר כך. עכשיו בואו נעוף מפה לפני שיבואו עוד שומרים."
ישר רצנו לעבר הגדר ותוך כדי ריצה אני ודין הסכלנו אחד על השני וחייכנו.
שתיפסנו לצד השני ציפינו לראות שומרים, אך לא היה שם אף אחד.
כנראה כולם התאספו בשביל לחפש אותנו, ולעזור לליאם.

רצנו לעבר המכונית.
"כנסו מהר!!" דין אמר כאשר הסתכל אל עבר הבית וראה מלא שומרים רצים אלינו.
ישר נכנסו למכונית ודין החל לנסוע בטיל.
השומרים כמעט השיגו אותנו אך ברחנו להם ברגע האחרון.
"קים!" אמילי ישר חיבקה אותי וירדו לה דמעות עוד פעם.
"מה אתם עושים פה? איך מצאתם אותי?" שאלתי בדמעות של אושר.
"זה לא היה קל, וכולם התגייסו למשימה, גם שיין, רואי וג'ון. ביום שנחטפת אמילי באה אלינו וסיפרה לנו הכל, אנחנו למען האמת לא כל כך האמנו לה..." דין החל לספר לי את הסיפור.
ומיד אחרי חיבקתי כל אחד ואחד שהיה שם, גם את דין שנהג.
"שמח שאת פה קים." אמר דין וחייכתי.
"אז מה קרה שם?" ג'פרי החל לומר. "עשית את עצמך לא זוכרת אותנו?"
"לא.. אם הייתי זוכרת אותכם אז הייתי יוצאת איתכם מהחלון, ולא קוראת לליאם."
גם אני התחלתי לספר להם את כל הסיפור שלי מאז שנחטפתי.
"רגע,לא סיפרת איך איבדת את הזיכרון" שון אמר.
שתקתי, קאפתי. לא מצאתי מילים.
"קים.." ג'פרי אמר בלחש.
"ליאם.. הוא.. הוא אנס אותי."

"מה?!?!" כולם צעקו.
ודין ישר עשה ברקס למכונית מההלם.
"הבן זונה הזה הולך להירקב בכלא!! שמעתם?! אם הוא יוצא מהדבר הזה, אני ילך לשם בעצמי ויהרוג אותו." אמילי אמרה.
"איזה מזדיין!!!!" ריי צרח כמו שהוא בחיים לא צרח, הוא נתן מכה לחלון ושבר אותו.
כולם החלו לקלל אותו ודין שהיה בשקט ובהלם עד עכשיו ראה אותי יושבת שם שותקת, מובכת מהמצב ומוזילה דמעות שקטות.
"טוב שקט! שקט!" דין החל לומר. "לקלל אותו, ולשבור לי את המכונית לא יעזור לנו עכשיו. שנגיע לקליפורניה, אנחנו נפנה למרקוס ואנחנו נספר לו הכל. וכן הוא ירתח מזעם שלא סיפרנו לו על קים, וששיקרנו לו ולאמיליה, אבל הוא חייב לדעת.
וליאם חייב להיכנס לכלא גם על רציחות, גם על חטיפה, וגם על.. וגם על אונס."

המשכנו לנסוע בשקט ואמילי לא עזבה את ידי.
"שון, מתי הטיסה שלנו חזרה?"
"היום בשמונה בערב." השיב לו שון.
"אנחנו חייבים למצוא מקום לשהות בו עד היום בערב, כי בדירה שלכם ליאם ימצא אותנו." ג'פרי אמר.
"ג'וזף הזקן!!" ריי צעק לדין.
"אוי, נכון! כמה זמן לא ראיתי אותו." אמר דין.
"ג'וזף הזקן? מי זה?" שון שאל.
"זה סבא אחד שתמיד אני וריי היינו עוזרים לו."
"וליאם לא מכיר אותו?" שאלתי.
"לא. אף פעם לא יצאנו לנו לספר לליאם." דין ענה.
נסענו לג'וזף הזה, ומישהו קצת מקומט, עם שיער לבן ועור צבע שזוף פתח לנו."
"דין וריי? האם זה אתם?" שאל בקולו הצרוד.
"כן סבא ג'וזף מה שלומך?" שאל דין.
"אוי חמודים שלי" הוא חיבק אותם. "מאז שנסעתם אין מי שיעזור לי כבר, כולם פה ברברים."
"אנחנו נשמח לעזור לך סבא ג'וזף, רק אני יכול לבקש טובה?" דין שאל.
"כן בני, כל מה שתרצה."
"אני ריי והחברים שלנו, נוכל להישאר פה עד הערב? פשוט אנחנו ממש חייבים למצוא מקום להישאר בו ארבע חמש שעות."
"כמובן!! בואו הכנסו."