16:07 (0)

1.7K 72 13
                                    

קולות צעדי ריצה נשמע במסדרונות, רעש, הבניין שבדרך כלל עמד דומם הפך למרקחה. טריקת דלתות, קריאות וצעקות מצידה השני של הדלת הפתיעו את אוהד. החדר בו הוא ישב שהיה אמור להיות אטום לרעשים היה מלא קולות עתה, הבידוד הפך את הקולות לזמזום בלי פשר אך מילה אחת היתה ברורה – חייל... חייל... חייל.

אוהד ישב מאייש את העמדה במשמרת שלו מחכה שמשהו יגיד לו מה קורה, ניסיונותיו להבין מה קורה מחוץ לחדר עלו בתוהו, כל הקווים היו לא זמינים והוא לא העז להתקשר בטלפון האדום רק בכדי לשאול מה קורה. הוא ידע שמתישהו מישהו ידחוף את הראש פנימה לחדרו ויסביר. הרי לא יתכן שלא יעדכנו את התורן מה קורה.

כתורן תפקידו היה לשבת על מכשירי ההאזנה לחכות לקבל מידע אם משהו קורה. מאז יום כיפור צבא ההגנה לישראל לוקח ברצינות כל התראה. לפחות במשהו אחד המדינה יודעת להפיק מסקנות – במלחמות.

כאשר עברו עוד עשר דקות ועדיין אף אחד לא טרח לדווח לו מה קורה הוא החליט שלפתוח את הדלת ולשמוע מה קורה לא יזיק ולא יהיה עזיבת עמדה. הוא הגביר את הקול של הרמקולים וניגש לדלת פותח אותה לרווחה.

כמו שהוא תיאר לעצמו ממה שהוא שמע חיילים רצו ממקום למקום במסדרונות השונים. הבניין השקט והמכובד של יחידת המודיעין הסודית בה הוא שירת נראה פתאום כמו קן נמלים המתכונן לחורף.

הוא זיהה מרחוק משהו מוכר וצעק "עופר! מה קורה?"

עופר שרץ בצדו הרחוק של המסדרון נעצר שנייה מסתובב סביב עצמו מנסה להבין מי קורה לו. אוהד צעק לו שוב את שאלתו. עופר הסתובב להסתכל לכיוונו צועק בחזרה "לא יכול להגיד, בטח יעדכנו אותך" הוא זרק לאוויר והמשיך לדרכו.

אוהד המשיך להתבונן בתנועה הערה סביבו והבין כי אף אחד לא יגיד לו כלום אלא אם כן הוא יהיה ברמת הסיווג המתאימה לקבל מידע ואם הוא יהיה נחוץ לפתרון הבעיה. הוא סגר את הדלת מאחוריו וחזר לשבת בכיסא המשרדי צופה בצגים השונים מולו.

כל ההתנהלות הייתה מעט מוזרה כי היה כל כך הרבה בלגן בבניין ולעומת זאת לא הייתה שום ידיעה מבחוץ. אם הייתה פורצת מלחמה, בגזרה שלו לפחות, הוא היה צריך להיות הראשון שידע.

והוא לא ידע כלום, אז מה כבר יכול לקרות?

הוא הוציא את הטלפון שלו מהכיס בודק אולי בטעות כן יש לו קליטה והוא יוכל לבדוק אם קרה משהו במדינה, אך כמו בכל הפעמים הקודמות הוא לא היה אפילו לא פס אחד של קליטה. הצבא לקח מאוד ברצינות הדלפות מטלפונים סלולריים.

אחרי מה שהרגיש כמו נצח דלת החדר בו הוא ישב נפתחה בכוח מעיפה אותה בחוזקה על הקיר מאחוריה. אוהד נבהל מהרעש מסתובב מיד בכיסא לראות את ירון עומד בכניסה.

שקר לבןWhere stories live. Discover now