אוהד ישב בתחנת האוטובוס נלחם בעיניו שלא יעצמו, הוא מת מעייפות, מת!, ואפילו הבטן המקרקרת שלו לא הצליחה להשאיר אותו ער. הוא חיבק את עצמו מקור הבוקר של באר שבע וחיכה לאוטובוס הראשון שצריך לצאת עוד מעט.
בחפזנו לצאת מהבסיס הוא לא לקח אתו שום דבר, למזלו החוגר היה בכיס החולצה שלו באופן קבוע למקרה ומשטרה צבאית תתפוס אותו מחוץ לבסיס אבל חוץ מזה הוא היה הבעלים של טלפון ללא בטרייה, מדים ונעליים צבאיות.
אה, וגם בטן מקרקרת.
בערך 45 דקות נסיעה הבדילו בינו לבין שערי הבסיס וכל מה שהוא חלם לעשות היה להישכב במיטה בצבאית שלו וללכת לישון ולשכוח מכל היום הזה. פשוט לשים את הכול מאחוריו. כמו חלום רחוק.
הוא היה בטוח שירון מטפס על הקירות בחיפושים אחריו, הוא ביקש מחייל אחר שישלח לו הודעה מכיוון שהוא לא רצה להעיר אותו באמצע הלילה. הוא רק קיווה שהוא לא יקבל ריתוק או משהו כזה אחרי התרגיל שהוא עשה שהוא נעלם כך לחצי יום מבלי לדווח על איפה הוא נמצא.
הוא נעמד במקומו רוקד קצת מרגל לרגל. הוא עמד לבד בתחנה, אף אחד לא נוסע בשעות כאלו חוץ ממשוגעים כמוהו. וגם הוא לא היה משוגע בכל מסגרת אחרת בזמן, אסף הפך אותו למשוגע, אבל זו הייתה אי שפיות זמנית והוא יחזור לעצמו.
או ככה הוא חשב, ציפה.
האוטובוס נכנס למפרץ החנייה ואסף כמעט התנפל על הדלת, הוא לא הזדרז כי הוא חשש שלא יהיה לו מקום באוטובוס, לא היה אף אחד מלבדו. הוא הזדרז לישון. הוא רצה למצוא תנוחה נוחה ולעצום עיניים לפחות לשעה הקרובה.
הנהג נתן בו מבט מוזר ואוהד עדכן אותו באיזו תחנה הוא צריך לרדת כדי שלא יפספס את התחנה, הוא נדחק לו באחד הכיסאות והיה לו ברור שהוא יהיה עמוק בשינה בעוד 5....4....3....2.....1
אסף הרגיש לא נוח, כאב עמום בכל מקום, וגרד מציק בגרון, הוא הרים את ידו על מנת לגרד אבל נתקע. היד שלו לא זזה משהו משך אותה. משהו חם נח עליו והוא ניסה להבין מה קורה סביבו.
"אסף" קרא לו קול שהוא לא מכיר "אתה נמצא בבית חולים סורוקה, אתה יכול לפקוח עיניים"
אסף פקח עיניים לאט אור לבן מסנוור את עיניו הוא מצמץ כמה פעמים וניסה לדבר אך שום דבר לא קרה, הוא הסתכל סביבו בפניקה וזיהה גבר מבוגר בחלוק לבן ואת אמו שלו עומדת לצדו בעיניים מפוחדות. מראה של אמו הבהיל אותו, היא היה טרוטת עיניים הוא רצה להגיד לה שהכול בסדר אבל שוב הוא לא הצליח להגיד מילה.
הרופא בחלוק הלבן הניח את ידו על כתפו "יש לך צינור טונוס בפה שמחובר למכונת הנשמה" הוא הסביר. אסף הפנה את מבטו לאימא שלו במבט מבוהל ושואל, אמו לא הספיקה להגיד דבר לפני שהרופא התערב "נכנסת לניתוח וכדי לעזור לך לנשום, חיברנו אותך למכונת הנשמה ואנחנו רוצים לנתק אותך ממנה" הרופא הביט בו במבט חודר "אתה מבין?" הוא שאל.
YOU ARE READING
שקר לבן
Short Storyאוהד צריך להחזיר חייל שנעלם בשטח האויב, כמפקד במודיעין הוא צריך לעשות הכל בכדי החזיר את אסף הביתה, אז מה זה שקר לבן קטן על מנת לשמור על אסף בחיים? אבל מה קורה כאשר השקר הלבן הקטן הזה גורם לו לפקפק במה שהוא חשב עד עכשיו על עצמו, ועל איך הוא רוצה להמש...
