20:16

815 66 27
                                    

"קדקוד לקדקוד תורן, עבור" הקשר התעורר לחיים פתאום מקפיץ את אוהד בכיסאו

אוהד ענה מיד " קדקוד תורן לקדקוד, עבור"

"אנחנו בכניסה לכפר, תודיע למקל שאנחנו קרובים" אמר לו מפקד הצוות בקשר

"רות עבור" אוהד ענה ואנחת רווחה התפשטה בגופו. זה עומד להיגמר בקרוב.

"אסף" אוהד אמר בקול רך, מצדו השני של הקו הוא שמע רק קולות נשימה כבדים "הם מגיעים עוד מעט, אתה צריך לחכות רק עוד קצת"

אסף חייך למשמע דבריו של אוהד, לא היה לו כוח לענות, הוא רק עצם עיניים מדמיין לעצמו את הפגישה אתו. הוא הרגיש כמו חולה אהבה עם כל הפרפרים שהיו לו בבטן מהמחשבה לפגוש בחור שהוא מעולם לא ראה. פעם המושג פגישה עיוורת היה אמיתי, היום חיפוש אחד בפייסבוק או גוגל ואתה יכול לדעת הכל, ויש לך אפילו תמונה. אבל לא היה לו אכפת, הוא ידע שגם אם אוהד לא יראה טוב לא יהיה לו אכפת. הוא רק רצה מגע, כלשהו.

"אני אחכה לך מהצד השני, בסדר?" אוהד דיבר בשקט כאילו מישהו יכול לשמוע את השיחה בניהם עכשיו "רק עוד קצת, בסדר, תנשום רק עוד קצת ואבי גם מחכה לך והוא ייתן לך את כל מה שאתה צריך, עוד קצת" אוהד ניסה להרגיע גם את עצמו בשיחה ולא רק את אסף. הם חייבים להגיע אליו בזמן. הוא שמע את הנשימה הכבדה והבין, גם בלי תואר ברפואה, שזה לא להרבה זמן.

אחרי כמה דקות נשמעו קולות מצדו השני של השפופרת, עברית, אוהד נשם לרווחה. "אסף! אסף!" הוא קרא לתוך הקשר.

"הוא בידיים שלנו, הכל בסדר, אנחנו מפנים אותו עכשיו" ענה לו קול גברי עמוק.

"תודה, תודה, רק תחזרו מהר" אוהד הרגיש איך כל השרירים בגופו נרפים בבת אחת כל גופו הרגיש כמו ג'לי והוא נשען אחורה בכיסא נושם נשימות עמוקות. הוא הוריד את האוזניות מראשו. אין שום סיכוי שהוא מצליח לעבור תקרית כזו שוב. הוא הרגיש שבשעות האחרונות עברה שנה לפחות.

אחרי כמה דקות של רגיעה אוהד קפץ בכיסא שלו "שיט!" נזכר כי עליו למצוא דרך לפגוש את אסף עכשיו. אוהד הרים את הטלפון האדום למרכזיית החרום "אני צריך משהו שיחליף אותי עכשיו" הוא הודיע.

"אבל המשמרת שלך מסתיימת רק בחצות" אמר הבחור בצדו השני של הקו

"אוקיי, אבל אני צריך החלפה עכשיו" הוא הורה "דחוף!" הוא הוסיף בסוף.

"אוקייי" הבחור משך את המילה "אני אראה מה אני יכול לעשות"

אוהד החל לארגן את הניירת שהייתה פזורה על השולחן, מכניס את כל הטפסים על אסף לתיקייה עליו, את צילומי האוויר לערמה, מקפל את המפה שהייתה פרוסה על השולחן. הוא היה חייב להעסיק את עצמו כי הוא היה חסר נחת עכשיו, אסף היה בדרך לארץ והוא צריך להיות שם.

שקר לבןWhere stories live. Discover now