19:24

974 76 55
                                    

אתם הולכים לאהוב אותי היום, אוהבת אתכם בחזרה (-:

זה אמנם קצר אבל הייתי חייבת לכם עדכון

____________________________________________

אסף שכב מכורבל במיטה מרחם על עצמו. הוא עטף את עצמו בסדין עד מעל הראש וניסה לחסום את כל העולם מסביבו. היו קולות מחוץ לחדר אך החדר עדיין היה מקלט קטן שהוא החליט להסתתר בו בינתיים עד שהוא יפסיק להרגיש כל כך מסכן.

דלת החדר נפתחה ומישהו נכנס לחדר ולא התחשק לו לדבר אם אף אחד "אני ישן" הוא אמר מתחת לסדינים.

"זה טכנית לא הגיוני לישון ולדבר באותו הזמן" קול גברי ענה לו, קול מוכר.

אסף הוריד את הסדין מראשו והתרומם לישיבה לאט מסתכל על הבחור, החייל, העומד בכניסה לחדר. החדר היה חשוך והוא יכול היה להבחין בתווי פניו הכלליים של החייל ובקווי מתאר גופו. הבחור היה גבוה כמעט כמוהו, כתפיו רחבות אך לא מאוד שריריות, שערו קפץ קצת למעלה וידיו היו דחופות בכיסים.

אסף התרומם לאט מהמיטה.

אוהד ראה את אסף נעמד והסיט את מבטו לרצפה, הוא הרגיש נבוך פתאום מלעמוד מולו. הוא ידע איך אסף נראה, החושך לא הפריע לו לדמיין את תווי הפנים שהוא כבר ראה. הוא התקשה להסתכל אל תוך עיניו. רק המחשבה גרמה לו לצמרמורת.

אסף רצה לראות איך אוהד נראה, הוא ידע שזה אוהד גם מבלי לשאול, ולא רק מהקול שהוא שמע, כי הוא הרגיש. הוא הרגיש את ההתרגשות של גופו, כאילו הגוף שלו מכיר את אוהד עוד לפני שהמוח שלו ראה אותו.

הוא התקרב לאוהד "אני לא חבר של מיכל, סיפרתי לה" אסף ניסה להסביר את המצב, ניסה לשכנע את אוהד שהוא ומיכל כבר לא ביחד, שהוא קיים את הצד שלו בעסקה.

אוהד המשיך להביט ברצפה, זה עכשיו או לעולם לא, זה עכשיו או לעולם לא, הוא לא יעז שוב. הוא חזר לעצמו שוב ושוב בראשו.

אוהד הרים את ראשו עיניהם נפגשות בפעם הראשונה. עיניים חומות כהות פוגשות עיניים ירוקות. שניהם הביטו אחד בשני בפעם הראשונה, עיניהן מדברות ללא מילים.

זה עכשיו או לעולם לא.

עכשיו או לעולם לא.

עכשיו.

אוהד עצם את עיניו ופקח אותן שוב, לוקח נשימה עמוקה לעזור אומץ. הוא הרים את יד ימינו מניח אותה על לחיו של אסף, אסף עצם את עיניו ונשען לתוך כף ידו של אוהד.

אוהד התקדם צעד קטן נוסף והפך את הרווח בניהם לחוט השערה בלבד. הוא הרים את ידו השנייה וליטף בה את לחיו של אסף.

עיניו של אסף עדיין היו עצומות, אוהד בחן את פניו בהתפעלות, את פיו הורוד, את אפו הקטן, את הגבות העדינות. בטנו עשתה פליקלקים באוויר, ליבו רץ מרתון וכל גופו רצה, רצה יותר.

שקר לבןWhere stories live. Discover now