My step bro-#גמור

chapter ~14~

קייל:

התקדמנו לעבר המלון אחרי נסיעה שקטה של חמש דקות.
הלכתי להזמין לנו חדר, לקחתי את המפתחות ועלינו לחדר.

פתחתי את החדר , הוא היה יחסית גדול
היה סלון מטבח וחדר שינה.

ניכנסנו לחדר שינה והתיישבתי על המיטה טופח עליה ומסמן לה שתשב לידי.
היא מתיישבת ומחייכת, אוחחח איזה חיוך ממיס! אני עוד שניה טורף לה את השפתיים הנפוחות האלה שלה!

"אז?את באה לפה הרבה?" שאלתי אותה בקול סקסי והיא צחקה.
"רק שאתה פה" רכנה לאוזני ואמרה באותו קול סקסי והרגשתי שעומד לי ממנה.

משכתי אותה לחיבוק.
"דיי!אתה מוחץ אותי!" התלוננה בכל של ילדה בת חמש.
"טוב ניכנסתי להתקלח" אמרה לקחה  בגדים שארזה לעצמה מהבית וניכנסה.

טסה:

ניכנסתי למקלחת מורידה את בגדי ומדליקה את המים, מרגישה את המים החמים זורמים על גופי ומנקים את ריח בית החולים שהיה עליי.
ליפפתי את המגבת סביב גופי ולבשתי הלבשה תחתונה ופיגמה קצרצרה.👇

סירקתי את שערי והשארתי אותו פזור.
יצאתי ואחכ הוא נכנס להתקלח. לאחר 10 דק' הוא יצא
הבחנתי בכך שקייל בוהה בגופי, צחקתי כשראיתי שעומד לו ביגללי.

"מה את צוחקת?זאת אשמתך שאת לובשת את הפיג'מה הזאת לידי בכל זאת אני גבר" אמר.
התיישבתי עליו כורכת את  שתי רגליי סביבו ומחככת את איבר מיני באיברו מנסה לגרות אותו בכוונה. הוא אוחז בשערי בחוזקה מנסה להגדיל את החיכוך.

"אם לא תעצרי אני עוד לא אשלוט במעשיי" אמר ואני רק חייכתי וירדתי ממנו כשהוא מסתכל עליי מבואס אבל לאחר שניה מוריד את חולצתו ואת המיכנס חושף בוקסר לבן של  Michael kors ונשכב לצידי מחבק את מותניי ומצמיד את איברו לישבני.

***

התעוררתי בוקר מצלצול טלפון מעצבן.הסתכלתי על המסך, מספר לא מוכר,מי זה?
"מי שמיתקשר אליי בשעה כזאת כדי שיהיה לו סיבה טובה או שאני יהרוג אותו."
מילמלתי בקול צרוד של הבוקר.

"היי,טסה זאת ריאנה(האחות בבית חולים ) אמא לך התעוררה!" אמרה.
לאחר שהודתי לה ניתקתי וקפצתי על קייל .
"אחחח קרציה אחת מה קרה?" שאל בתסכול בקול סקסי וצרוד.
"אמא שלי התועררה!" אמרתי בהתרגשות כמו ילדה בת שלוש שהרגע קיבלה סוכריה .
"מה?!התקשרו להודיע לך?"שאל מופתע.
"כן!!עכשיו קום כבר י'עצלן" אמרתי ומשכתי בו.
"טוב טוב קמתי" אמר והיתקדם לשרותים.
התארגנתי גם אני ותוך עשר דקות הוא יצא מוכן אם טרניג אפור שישב עליו בשלמות וגופיה לבנה שחשפה את שריריו.
אני לבשתי שורט קצרצר וחולצת בטן שחורה בלי כתפיות צ'וקר שחור וואנס. אספתי את שערי לקוקו מרושל התבשמתי ויצאנו.

הלחצתי על קייל לנהוג מהר יותר שכמעט ניתקע במכונית.
לבסוף אחרי נסיעה של חמש דקות שהרגישה נצח הגענו.
עליתי במעלית לקומה רביעית וניכנסתי לחדר של אימי.
היא עדיין הייתה מחוברת למכונה רק שהפעם הייתה ערה.
"ילדה שלי.." התחילה והתקרבתי לחבק אותה.
"את לא מבינה כמה דאגתי לך!" אמרתי לה.
"אני יודעת,האחות אמרה לי שישנת כאן" אמרה.
"איך את מרגישה?" שאלתי והסתכלתי עליה.
"בסדר,קצת חלשה רק" נאנחה.

"תלכי לנוח" אמרתי ונשקתי לראשה.
"תודה טסה שלי" מילמלה ויצאתי מהחדר.

קייל התקרב אליי והביא לי קפה מסטרבאקס.
"תודה" אמרתי לו.

"אז, איך אמא שלך?" אמר לאחר היסוס קצר.

"בסדר" אמרתי ומיהרתי לתקן את עצמי.
"ניראה לי".
"את רוצה לחזור למלון?או לעשות משהו?" שאל ואז המשיך. "את לא יכולה ליהות כאן כל היום" .

"טוב" אמרתי ויצאנו מבית החולים.
הוא פתח לי את דלת האוטו וניכנסנו.
"לאן?" שאלתי. "לאן שתרצי נסיכה" אמר מחכה לתשובה.
"אולי נלך לקניון,אני רעבה ואני רוצה לקנות לי דברים" אמרתי.

"אוקיי" משך בכתפיו והתחיל לנסוע. לאחר נסיעה של רבע שעה הגענו לקניון fashion show(שם הקניון).
ניכנסתי קודם לחנות של מייקל קורס כי יש שם תיק אחד שאני ממש רוצה.
קייל בא אחרי ועמדנו בתור.
"300$" המוכר אמר.
הוצאתי כרטיס אשראי וקייל הסתכל עליי בבילבול. "מה את עושה?" שאל.
"משלמת" אמרתי.

"אני משלם" קבע.
"לא למה שתשלם?יש לי כסף אני משלמת!"
באתי להביא למוכר את הכרטיס וקייל חטף אותו והביא לו את שלו.
תוך שניה המוכר העביר את הכרטיס והחזיר אותו לקייל.
שילבתי את ידי בכעס וקייל משך אותי בעדינות החוצה.
"מה העיניין?" שאל כלא מבין.
"בפעם הבאה אני משלמת" אמרתי בעצבים.
"לא אני משלם" קבע.
"לא!!אתה טועה אני קונה אני משלמת!" אמרתי בעצבים.
הוא נאנח.

"טוב נגיד, אבל על האוכל אני משלם" החליט.
"בסדר "אמרתי וגילגלתי עניים.
"לא נורא גם כשאת עצבנית את יפה" אמר במבט משועשע.

הסמקתי.
הלכנו לעוד מלא חנויות וקניתי כל כך הרבה שעוד שניה התמוטטי, קייל הציע לי עזרה בערך מאה פעם אבל סירבתי הוא נאנח ועזב אותי.

"אני רעבה" התלוננתי.
"טוב באוי" אמר ואני צלעתי אחריו אם כל הדברים. הוא הלך מהר אז יצא שרצתי אחריו ונפלתי אם כל ה15 שקיות בידי.

הוא רץ אליי בדאגה.
"את בסדר?" שאל והושיט לי יד לקום, תפסתי בידו וקמתי אליו.
הוא הרים איזה עשר שקיות כאילו הם לא שקלו כלום ואני משכתי את השקיות מידו
"אני לא צריכה עזרה" אמרתי והוא הרים גבה והסתכל עלי במבט משועשע.

"זה מה שאמרת פעם שעברה וסתכלי מה קרה תני לי לעזור לך נו רק עד האוכל ואז תסחבי את זה את" אמר ולקח את כל השקיות מידו כשאני נותרתי עם שקית אחת בלבד.

הלכנו לאכול והוא שילם אחרי מריבה קטנה אמר שהבטחתי לו מקודם אז וויתרתי.
אני שונאת שמשלמים עלי אחרי זה אני מרגישה מחויבות לאותו אדם כי הוא קנה לי.

עברנו בבית החולים ואמרו לנו שישחררו את אימי בעוד שלוש ימים.
קייל חיבק אותי ושמח גם הוא ואחרי זה חזרנו למלון.