אני והצרות שלי

?מה קרה עכשיו?

"דניאל, עושים היום מסיבה לכבוד הניצחון שלך. אנחנו יודעים שעברו כבר שבועיים מאז המשחק אבל אנחנו לא חגגנו כמו שצריך. כל השכבה תהיה הערב באולם הבאולינג. תהיה שם ב8 יש לנו אישור להיות ערים עד 12." קי אמר. "אז כדאי שאני אלך להזמין את זואי להיות לי לזוג במסיבה." קי הנהן ואמר "תבוא איך שנוח לך. לא צריך להתיפייף." הנהנתי ואמרתי לו "סבבה."

הלכתי לבית של זואי. היא ישבה על הדשא בכניסה עם אוזניות וציירה במחברת שלה. באתי מאחורי וכיסיתי את עינייה. היא הורידה את האוזניות והסתובבה ואז נישקה אותי. "מה את מציירת?" היא הראתה לי. שמיים ומטוס. בתוך המטוס ילדה שמנופפת. "יפה יפה, אך לא נראה לי שרואים אותנו מגובה כזה." התיישבתי לידה ואמרתי לה "יש היום מסיבה לרגל ניצחון האליפות המחוזית. ורציתי לדעת אם את רוצה להיות זוגתי למסיבה." היא חיבקה אותי ואמרה "ברור. יש קוד לבוש?" הנדתי בראשי לשלילה. "תבואי עם כפכפים ופיג'מה מבחינתי." היא צחקה ואמרה "ג'ינס וטי-שרט." הנהנתי ואמרתי לה "ניפגש שם?"היא חייכה ונתנה לי נשיקה אחרונה ואמרה "ניפגש שם." חייכתי לעצמי ונעמדתי. זואי החזירה את האוזניות לאוזניה והמשיכה לצייר במחברת שלה.

מאז שכולם קיבלו את ההודעה שאמא שלי מתה, השם שלי הוא דניאל בבית הספר, לא בלונדי, לא הילד החדש ולא בלונדניאל. אני חושב שכולם מרחמים עליי אז הם מפחדים לקרוא לי בכינויים. "תגיד אחי, למה חזרתם לקרוא לי בשמי הפרטי ולא בלונדי?" שאלתי את פק. והוא ענה לי אחרי כמה רגעים. "כי בלונדי כבר לא תופס כל כך. המנהל ביקש שנפסיק עם ה'שם גנאי' הזה." הוא סימן מרכאות עם ידיו. "וחוץ מזה. הבלונד זה לא הדבר היחיד שמאפיין אותך. החבר'ה ואני חשבנו לקרוא לך פאץ' או טאטו או שחשבנו לקרוא לך פיקאסו בגלל הציורים." צחקתי ואמרתי לו "פיקאסו זה טוב..." הוא הנהן ואמר "אני אדבר עם הבנים, כולם חשבו שפיקאסו זה טוב." צחקתי בקול ואז אמרתי "יצאנו?" פק הנהן ונעלנו את הבקתה, יצאנו אחרונים. אני העמדתי את השיער שלי והחלפתי עגילים. הערב היה חמים כבר. אמנם מרץ אבל היו 25 מעלות בחוץ שזה ממש יחסית מוזר לעונה. לבשתי גופייה שחורה וג'ינס בורדו. לא חבשתי כובע הפעם. אבל הנעליים שנעלתי היו הנעליים המדהימות שלי. וגם מה שגרם לי להתעכב היה השיער שלי. קיצצתי קצת קצוות. השיער שלי עכשיו ללא פסים כחולים. הוא בלונדיני- זהוב. קצוות הכנפיים של הקעקוע בצבצו מהאזורים החשופים שבהם הגופייה נגמרה. פק סירק את השיער שלו שהגיע עד אחרי האוזן. הלוואי והיה לי שיער שחור וחלק כל כך כמו שלו. אבל אני מתנחם בזה ששלי חלק לפחות.

"יפייפיה שלי, אני אמרתי שלא צריך להתגנדר. סך הכל מסיבת ריקודים." אמרתי לזואי כשראיתי אותה. היא צחקה ואמרה "זה בגדים יומיומיים." שנינו צחקנו ונכנסנו לאולם.

רקדנו ושמחנו. ג'ינה הופיעה ברחבה ואמרה "היי זואי, היי פיקאסו. רוצים לשתות משהו?" הנהנתי ואמרתי "את יכולה להביא לשנינו פונץ'?" זואי הנידה בראשה לשלילה ואמרה "אני לא אוהבת פונץ' אבל תביאי רק לדניאל. תודה בכל זאת." ג'ינה הלכה להביא לי פונץ' ואנחנו המשכנו לרקוד. "היא ממש נחמדה היום..." אמרתי לזואי. זואי רק צחקה ואמרה "זה כנראה כי היא שתתה." אוקיי. נישקתי את זואי במרכז הרחבה ושמעתי מחיאות כפיים בקהל. הסתובבתי וראיתי שג'ינה מכחכחת בגרון ואומרת "בבקשה פיקאסו, תהנה ממנו." היא קרצה לי ונתנה לי את הפונץ'. "אוקיי.." אמרתי לזואי. שתיתי ממנו והיה לו טעם של עוד. סיימתי את כל הפונץ' ברגע אחד.