פרק 29- את לא כועסת

5.7K 416 86
                                    

פרק 29- את לא כועסת.

קבענו להיפגש בבית של ג'נה. אני וג'נה השלמנו בשנה האחרונה וזה קרה כי נעצרנו ביחד בעודנו בורחות מהמשטרה אחרי שקלטו אותנו מתעסקות עם מכונית אותה ניסינו לפרוץ והאזעקה שלה הופעלה. הבנים באותו זמן ניסו לפרוץ מכונית אחרת והצליחו לברוח מהמשטרה, בגללם אני וג'נה בכלל עוד ראינו אחת את השנייה ודיברנו לפעמים.

מי שהוציאו אותנו מהמעצר היו ג'סי, חבר שלי ורוי, חבר שלה. התקשרנו להורים שלנו בהתחלה אבל כל כך נמאס להם מהמעצרים שלנו שהם אמרו שלא יבואו לקחת אותנו, גם ההורים שלי וגם ההורים שלה. שניהם התייאשו מאיתנו.

בחודשים האחרונים הייתי לוקחת לאבא שלי את הרכב וקרה לי כמה פעמים שהתנגשתי בעץ או בחומה נמוכה של גן שעשועים או בברזלים שבשולי הכביש. אבא שלי לקח את הרכב למוסך כל כך הרבה והוא מחביא ממני את המפתחות, אני אפילו חושדת שהוא יישן איתם.

אחי ואחותי כבר לא מדברים איתי כמעט, הם ממש שונאים אותי, לפחות ככה אני מרגישה. אבל זה לא אשמתם, אני לא מפסיקה להציק להם ואפילו לקחתי להם כמה פעמים את הרכב. את הרכבים של אחותי ואחי לא הרסתי וגרמתי לכך שייקחו למוסך אבל הם ממש לא אהבו את העובדה שכשבאו לביקור מהקולג' הייתי לוקחת להם את הרכב.

לגבי העישון, ההורים שלי כבר לא מתרגשים. הם יודעים שאני מעשנת ויודעים שאין להם מה לעשות בקשר לזה.

לפני כמה ימים ג'סי שיתף אותי בסחר בסמים שהתחיל לא מזמן עם חברים שלו. הם פנו לסוחרים אחרים שסיפקו להם סחורה ומכרו אותה בעצמם. בהתחלה הם לא רצו שאשתתף, הם רצו לראות איך זה הולך להם וכשראו שזה הולך –ואחרי הרבה התחננויות ממני לג'סי- הוא הסכים שאשתתף.

זה היה כל כך כיף. נפגשנו עם חבורה של אנשים באיזה מגרש חנייה ריק מאנשים במקום נידח והמתח ממש הורגש באוויר. כאילו כל אחד מהם חיכה שמשהו יידפק ואני לא מדברת רק על ג'סי ושאר החברים שלו. אני מדברת גם על הקונים.

כשג'סי חגג שמונה עשרה חבריו, בתור מתנת יום הולדת קנו לו אקדח וכשהשאר גם נהיו בני שמונה עשרה גם הם קיבלו אקדח ולכן כולם היו מצוידים. אני גם רציתי אבל כל פעם שג'סי אפילו רואה אותי מסתכלת על האקדח שלו הוא מתעצבן.

הוא לא מבין שאני גדולה עכשיו, אני בת ארבע עשרה וזו שנת 2015, לכולם יש אקדח. לא?

יום שלישי היום, בית ספר כבר לא בלקסיקון של כולנו. ג'סי, רוי, טיילר ופלויד מתחילת השנה כמעט ולא באו לבית ספר. אני וג'נה עוד הולכות קצת אבל לא כמו פעם כשהיינו בנות שתיים עשרה, אנחנו כבר לא מתמידות והמורים לא מתרגשים.

לפעמים ג'סי מגיע לבית ספר אבל זה קורה יום אחרי שאנחנו רבים ואני לא עונה לו בשום מקום. אני תמיד באה לבית ספר אחרי שאנחנו רבים כי אני יודעת שהוא יבוא.

InstitutionWhere stories live. Discover now