Institution

פרק 7- סיגריות

פרק 7- סיגריות .

[ שבועיים אחר כך, יום ראשון ]

נשפתי בחדות ואז הרמתי את ידי כדי לחסום את האגרוף שהמורה כושר התכוון לתת לי. הוא הנהן והתיישר, משלב את זרועותיו. "את משתפרת." קבע. "אני שמח שתפסת את עצמך בידיים רובין אחרת היו צריכים לנקוט איתך באמצעים בכלל לא נעימים."

"למה אתה חושב שאני לומדת מר פיטר היקר." עניתי בטון מזלזל וניסיתי להפתיע אותו עם אגרוף ומיד אחר כך בעיטה אבל הוא תפס את האגרוף שלי ואת הרגל שלי באוויר, סובב אותי בחוזקה וגרם לי ליפול על הקרקע. הוא התקרב ונעמד מעליי כשכל רגל שלו בצד אחר של גופי והוא מסתכל עליי מלמעלה.

"אם את חושבת שתוכלי להשתמש במה שמלמדים אותך כאן נגד הצוות את טועה. יש לך עוד הרבה מה ללמוד רובין." אמר והושיט לי את ידו. גלגלתי את עיניי ואחזתי בה. הוא שיחרר באמצע שהתרוממתי, צווחתי בבהלה כשנפלתי שוב ונתתי לו בעיטה חזקה עם כף רגל פתוחה לשקע שמחבר בין כף הרגל לרגל והוא נפל לידי וקילל.

נעמדתי במהירות והפעם אני זו שהסתכלה עליו מלמעלה. הוא התחיל לצחוק, טלטל את ראשו ונעמד. "נראה לי שסיימנו להיום." אמר.

"נראה לי גם." הסכמתי. הסתכלתי על אייס פיטר, המורה שלי והנהנתי לפני שהלכתי, לא ראיתי את התגובה שלו אבל אני כבר יצאתי.

זו שעת ערב, שמונה ויש לי עוד שעה וחצי עד כיבוי אורות. אני צריכה להספיק להתקלח ואני גם רעבה מעט כך שאם אספיק אלך לאכול בשמונה וחצי משהו קטן.

אייס הוא המורה של הכיתה שלי לכושר, הוא צריך להכניס אותו לכושר ואני עדיין לא ממש הבנתי למה.  הוא לא רוצה שנקרא לו המורה לספורט, הוא רוצה שנקרא לו מורה כושר כי הוא לא בא לשחק איתנו אלא ללמד אותנו והוא אומר כשאנחנו אומרים ספורט זה בשבילו כביכול משחק. הוא בחור צעיר בן עשרים וחמש עם שיער שחור ועיניים ירוקות מהפנטות, הוא שרירי מאוד וגבוה ממני בכמעט עשרים סנטימטר, אני מטר שישים וחמש.

התחברתי אליו יותר מכל המורים, הוא עזר לי כמה פעמים בשבוע וחצי האחרון אם זה בלהירגע ולא לעשות בעיות ועד בעיות כעס שגיליתי שיש לי. המקום הזה הוציא ועדיין מוציא ממני דברים לא טובים בזמן שלאחרים זה עושה רק טוב.

לוקה למשל ממש לא דומה לעצמו, הוא הפסיק ללבוש שחור כמעט לגמרי, הוא הסתפר וכל פעם שהוא מדבר איתי הוא נלהב ממה שהוא עשה באותו יום. הוא רוצה להשתפר ולהצליח בזמן שאני רוצה להשתכר ולברוח.

דמיאן, סטפן ולאון בחנו כל נשימה שיצאה לי מהפה בשבוע וחצי שהיה, לקראת יום רביעי כבר לא ראיתי אותם. הם רצו לראות אם אני מעשנת, מה קורה איתי, איפה אני, מה אני עושה. מסתבר שמהחדשים שהביאו, בשבילם הייתי הכי בעייתית.

מאז שאייס נכנס לתמונה הם לקחו כדור של רגיעה והתרחקו, כנראה אייס מדווח להם דברים. אני לא חושבת שזה מקרי שאייס התקרב אליי ושהוא המורה שלנו לכושר הרי בהתחלה, בשבוע הראשון הייתה לנו מורה חמודה אבל עצבנית שאותה אייס החליף אחרי כמה ימים.