Institution

פרק 44-פרק אחרון.

פרק 44- פרק אחרון.

יום שבת היום. היום אני אמורה להחליט. כלומר עוד כמה שעות מגיע רגע האמת.

פקחתי את עיניי והתמתחתי. אין לי טלפון לכן לא הייתי בקשר עם ג'סי ואני בטוחה שהוא מבוהל, בחרדה ושואל את עצמו אם עזבתי בלי להיפרד.

התעוררתי בחדר במלון שבו דמיאן שהה. לא קמתי עדיין מהמיטה, המיטה נוחה לי מאוד ואני מביטה החוצה מהחלון, רואה את השמיים הכחולים. נראה שהיום יהיה יפה. אני מקווה שהוא יישאר ככה.

כשכן קמתי מהמיטה ובדקתי מה השעה, השעה הייתה עשר וחצי. התקלחתי ומאחר ולא היו לי בגדים אחרים לבשתי את אותם הבגדים שלבשתי אתמול. קלעתי צמה בשערי ואז נעלתי את נעליי. לא ידעתי לאן ללכת ומה לעשות ולכן נשארתי לפחות עוד שעה במלון.

התלבטתי אם ללכת לדבר עם ג'סי עכשיו והחלטתי שזה עדיף אם אדבר איתו כמו שצריך ולא שיהיה לנו לחץ של זמן כי דמיאן יחכה לי בבר עד השעה תשע אם אני לא טועה מהשעה שמונה או שבע וחצי. אני לא כל כך זוכרת אבל אני יודעת שהשעה תשע זו השעה בה הוא עוזב.

יצאתי מהמלון ודאגתי להוציא את דמיאן ולהחזיר את המפתח בשמו. כמובן אחרי שווידאתי שהוא לא שכח כלום בחדר הזה. הלכתי ברגל חזרה אל הבית של ג'סי. ההליכה ארכה כבערך שלושת רבע שעה. כשהייתי במעלית התהפכה לי הבטן.

לא היה לי מושג מה אני הולכת להגיד ואיך הוא יגיב לבחירה שלי. המעלית נפתחה ואני ניסיתי לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה. דפקתי כמה פעמים ודקה אחר כך הדלת נפתחה אבל מי שהיה בפתח לא היה ג'סי אלא רוי, האקס של ג'נה ואחד מחבריו הטובים ביותר של ג'סי.

נרתעתי מאחר ולא ציפיתי לראות אותו. "רובין." היה השלום שלו. הוא הביט בי במעט כעס ולא הרגשתי בנוח.

"איפה ג'סי?" שאלתי.

"קיבל עבודה חשובה והוא נסע עוד מאתמול אחר הצהריים." הוא ענה לי.

"מה אתה עושה כאן אם ככה?"

"הייתי צריך לקחת כמה דברים. לא שזה אמור להטריד אותך מאחר וזה הבית של ג'סי."

"מה זה אמור להביע?" שאלתי. "אני מסכימה איתך שזה הבית שלו. אף פעם לא אמרתי שזה הבית שלי."

"בדיוק." הוא אמר בכעס. "כנסי." פקד.

נכנסתי פנימה והוא סגר את הדלת אחריו. "ג'סי מטורף עלייך ואת לוקחת סכין, נועצת לו בלב ומסובבת, מסובבת..." הוא אמר בקול עמוק וזועם. "הוא לא היה ככה אף פעם. אפילו לא כשנעלמת." עצר לרגע ואז המשיך: "אולי זה קשה יותר הידיעה שהפעם יש לך בחירה אם לעזוב או לא וזה מה שמטריף אותו."

"אני לא יודעת מה לומר..."  מלמלתי.

"את לא חושבת שזה כפיות טובה?" הוא שאל בכעס. "הוא עשה מעל ומעבר בשבילך. הוא לא החסיר ממך שום דבר אף פעם ותמיד דאג לך ואת פשוט רוצה לעזוב אותו?" הוא נשמע מזועזע.