התלמידים געשו לתוך האולם הגדול ומיהרו לתפוס מקום לצדי ארבעת השולחנות, כל תלמיד ישב עם חבריו לבית.
בקצה האולם, כל המורים כבר תפסו את מקומותיהם מאחורי שולחן העץ הארוך.
האולם קושט בדגלי גריפינדור - אדום וזהב. הגריפינדורים זכו במירב הנקודות לשנה הזו והם הולכים לזכות בגביע הבתים, הם נראו שמחים מתמיד על ההישג הזה.
הארי נדחק בין המון התלמידים והתיישב לצד רון, כשהרמיוני יושבת מולם. רון נראה מאושר, וגם היה ניתן לראות שהוא מחכה בקוצר רוח למטעמים הרבים שיופיעו על השולחן. הרמיוני ציחקקה ככל הנראה ממשהו שרון אמר רגע לפני כן. כשהם ראו את הארי הם בירכו אותו לשלום וצירפו אותו לשיחתם.
זוהי היתה סוף השנה החמישית של הארי בהוגוורטס, והוא הפגין חוסר רצון עז לחזור לדודו ודודתו ורנון ופטוניה, ובמיוחד לבן דודו המפונק דאדלי. אך הוא ניסה להתרכז בלחוות את חוויות השנה החמישית האחרונות שלו, ביחד עם חבריו הטובים ביותר.
לאחר דקה בלבד, כשכולם תפסו את מקומותיהם, דמבלדור קם מכיסאו והקיש בכוסו עם הכפית שהיתה בידו. כולם השתתקו, המנהל צבר את מלוא תשומת הלב באולם.
הוא נשא נאום קצר ומיד הכריז על גריפינדור כמנצחים בגביע הבתים, האולם פרץ בתשואות רמות שאמנם באו רק מתלמידי גריפינדור, ומכמה מורים שמחאו בידיהם חלושות, אבל התשואות עדיין היו מחרישות אוזניים כמו תמיד.
בתוך כל המהומה שחוללו הגריפינדורים, ראה הארי נער בלונדיני יושב בשולחן סלית'רין, דראקו הסתכל עליו, הארי לא יכל להתעלם מהחיוך הקטן שמרוח לו על הפרצוף, מה שמאוד לא מתאים לטיפוס כמו מאלפוי ברגעים שכאלו. ולמה הוא מסתכל עליי? שאל הארי את עצמו. דראקו שם לב שהארי מסתכל עליו בחזרה, ופניו של הנער הבלונדיני הרצינו והוא מיהר להסב את מבטו. הארי הפנה את מבטו במהירות, מנסה לשכוח ממה שקרה, והצטרף לצרחות השמחה של חבריו לבית.
