הארי הסתכל על החגורה שלו, וחיפש את שרביטו לכל אורכה, הסתבר לו ששכח את השרביט למעלה בחדרו. והוא לא רצה לעזוב את דאדלי ולתת לו לקרוא את המכתב. "מישהו כאן אומר שהוא רוצה להיפגש איתך, ולדבר על ההרגשות שלכם ועל מה שקרה, ו.. רגע, דראקו, שם של בן, ואם נניח שמדובר ברגשות אהבה, זה אומר שאתה בוגד בסדריק! ומוכיח את זה שאתה הומו! חהחהחה! נהדר! עוד משהו שאוכל לרדת עליך איתו" אמר דאדלי בציחקוק מביא רעות.
הארי לא ידע מה כתוב במכתב בדיוק, אבל נראה שדאדלי מפגין מעט חוכמה בלנסח אותו, הוא לא הבין מאיפה זה בא. וחוץ מזה, עוד הערה הומופובית מצידו של דאדלי! כמה מקסים! למה לא. חשב הארי וקפץ על דאדלי הענק, בידיעה שיהיה רמוס על ידי בן דודו תוך כמה שניות כואבות. אבל נראה שנחישותו ומהירותו של הארי פעלה לטובתו. תוך חמש שניות בלבד עמד הארי עם המכתב בידו, כשדאדלי משוטח על הרצפה וגונח לעזרה.
הארי מיהר לקחת את המעטפה מהרצפה ורץ לחדרו, הכניס את הדוויג לכלובה, התיישב על המיטה והחל לקרוא את המכתב.
“הארי היקר,
קיבלתי את המכתב שלך, אשמח לשוחח איתך עליו ועל מה שקרה, הרגשות שלנו אחד לשני, והכל.
יום רביעי, שמונה בערב, בנקודת הציון המצורפת.
בתודה, דראקו.“
הארי התסכל בתוך המעטפה וראה פיסת נייר וכמה מספרים עליה- נ.צ.
הוא היה סקרן לדעת מה היא נקודת הציון הזו. ולא עירער בהחלטה להיפגש עם דראקו והתחיל לחשוב-
היום היה יום רביעי, ועכשיו השעה רבע לשמונה.
איך בדיוק יגיע למקום ההוא, מה שזה לא יהיה בנקודת הציון שדראקו נתן לו, תוך חמש עשרה דקות בלבד? ובכלל אין לו רשיון התעתקות. הארי חשב ובסוף החליט לנסוע באוטונוס הלילה. הוא לקח את הפתק עם נקודת הציון ושם אותו בכיסו, חטף את שרביטו שנח על השולחן וירד למטה, דאדלי עדיין שכב על הרצפה, מתקשה לקום, וקורא להארי במילות גנאי כשזה עבר לידו.
הארי יצא לרחוב, התרחק מדרך פריווט כמה שיכל, והניף את שרביטו באוויר, ובזאת קרא לאוטונוס הלילה.
אחרי דקה בלבד, הגיע האוטובוס הסגול בעל שלוש הקומות, הפעם הראשונה שנסע בו היתה בקיץ בין השנה השנייה לשלישית בהוגוורטס, והארי כלל לא התגעגע לנסיעה בו.
"ברוכים הבאים לאוטונוס הלילה, שירות חירום למכשפה ולקוסם במצוקה. כל שעליכם לעשות הוא להושיט את יד השרביט שלכם, לעלות לאוטונוס, ואנחנו ניקח אותכם למחוז חפצכם. שמי הוא סטן שנפייק, ואני אהיה הכרטיסן שלכם הערב" אמר הכרטיסן המחוצ'קן "היי אדוני! אני מזהה אותך!" אמר סטן להארי.
"כן, שלום, נכון, הייתי כאן לפני שנתיים. תוכל לקחת אותי לנקודת הציון הזו?" שאל הארי, מוציא מכיסו את הפתק, ומעביר אותו לכרטיסן, "זה משהו מוגלגי כזה" אמר הארי, מנסה להסתיר את צלקת הברק שעל המצח שלו - הוא שמע שהסטן הזה הוא אוכל מוות, ולא התחשק לא להתעסק בעניינים האלה עכשיו.
"בוודאי אדוני! בבקשה, תעלה" אמר סטן, לקח את הפתק מידו של הארי, והורה לו לעלות "תתרווח לך" אמר.
הכרטיסן הושיט לארני פרנג, נהג האוטובוס הזקן, את הפתק, ולפני שהארי הצליח להתיישב על אחת המיטות, האוטובוס נע בפתאומיות והארי השתטח על שמשת האוטובוס. ובדיוק כך נמשכה כל הנסיעה; נופל לרצפה ומשתטח על השמשה שוב ושוב. הארי נשבע שהוא לא מתכוון לחזור לאוטובוס הזה.
