הממתקים של השלושה נגמרו מאוד מהר. וכשהאישה עם העגלה הופיעה בדלת תאם, היא שאלה אותם אם ברצונם עוד ממתקים מהעגלה, הארי נענה מיד לשאלה וקם ממקומו, שילם לה כמה יחידות של אוניות זהב, והאישה שפכה חצי מהעגלה לתוך התא של השלושה.
"תודה גברתי!" אמר הארי באושר. "בכיף, חמוד" ענתה לו (נראה שהיתה מורגלת לכמות הממתקים שהארי היה רוכש בכל נסיעה בהוגוורטס אקספרס) , ועברה להציע ממתקים לתלמידים בתא שליד.
הארי צעד חזרה למקומו בתא, אך הוא פתאום צלע ונפל על ברכיו.
הארי כמעט שכח מהמכה שקיבל כמה שעות קודם לכן במסדרון, הוא חשב שהיא כבר עברה, הרי הוא הצליח ללכת שוב בצורה נורמלית, ובכך הסתבר לו שטעה.
"הארי! מה קרה?" אמרו רון והרמיוני ונחלצו לעזרתו.
"אני בסדר, תודה" אמר הארי, מחווה בידו בתנועת ביטול, והרים את עצמו בחזרה למושב.
"מה קרה פתאום?" שאלה הרמיוני.
"מקודם, כשעשיתי את הטיול הקצר בטירה, אז הייתי עם גלימת ההיעלמות, ומישהו ניתקל בי בטעות.. ונפלתי. וטוב, קיבלתי מכה" ציחקק הארי. "חשבתי שזה עבר, מסתבר שלא. הרמיוני, את חושבת שתוכלי לתקן את זה?" שאל הארי לבסוף.
"בוודאי" אמרה הרמיוני ושלפה את שרביטה, ביצעה כמה לחשים מהירים, הארי מיד הרגיש נפלא ואמר: "את טובה בזה הרמיוני! תודה", הוא קם ממקומו ועשה סיבוב קטן בתוך התא.
"שמחה לעזור!" אמרה הרמיוני. הארי התיישב במקומו ורון שאל בסקרנות "מי הפיל אותך? נוויל? לונה? או.. אולי גברת נוריס? אמרת שהם היחידים ה'מוצקים' שראית בטירה".
"אה, אף אחד מהם. זה היה מאלפוי. פרט פחות חשוב" מילמל הארי. "הוא עשה לך את זה? או שזה מהנפילה?" שאלה הרמיוני ברוגז. "מהנפילה, מהנפילה" הרגיע אותה הארי. "הוא אמר לך משהו?" שאל רון. הארי היסס למשך כמה שניות, הוא היה לחוץ מאוד. "אמ.. הוא הציע לי עזרה לקום".
"ונעזרת בו?" שאל רון, להוט לדעת את המשך הסיפור.
"בהתחלה לא, אבל הייתי חייב, לא יכולתי ללכת, אז.. כן, אבל, טוב, בסוף הצלחתי" אמר הארי, לחוץ יותר ויותר. "ולמה שהוא בכלל יעזור לך? זה היה איזה טריק שלו או משהו?" שאלה הרמיוני. "לא לא הכל בסדר, הוא לא עשה לי כלום" אמר הארי. "אבל, למה שיהיה כזה נחמד? הרי זה מאלפוי! ותגיד הארי, הטלת עליו איזה לחש או משהו? כי אם כן, הייתי צריך להיות שם!" אמר רון בתקווה.
"לא עשיתי לו כלום." אמר הארי, נרגז מעט "וגם אני; לא יודע למה הוא היה כזה נחמד" שיקר הארי, נבוך ומפחד שיגלו את סודו. "אתה.. אתה מסתיר משהו! מה מאלפוי הזה עשה לך?" שאלה הרמיוני נואשות.
ליבו של הארי פעם מהר. הוא היה בטוח שהלחיים שלו הפכו אדומות כמו שיער של וויזלי. למזלו, הם הגיעו לתחנת קינגס קרוס ובכריזה של הרכבת קראו לכל התלמידים לרדת מהרכבת. הארי קפץ ממקומו, לקח מהר את מזוודתו, את כלובה של הדוויג ואת כל הציוד שלו, הוא יצא מהתא וצעק לרון והרמיוני: "שתהיה לכם חופשת קיץ נהדרת, אתם יכולים להתחלק בממתקים, מתנה ממני!". "שלא תעז!! תחזור הנה!" קראה הרמיוני מרחוק, "הארי!!!" נשמע קולו של רון. אבל הארי כבר הספיק לחצות את הקיר ברציף תשע ושלושה רבעים, והגיע לתחנת הרכבת ההומה במוגלגים.
