הארי סיים לסדר את דבריו במזוודה כבר לפני הארוחה, כך שבזמן שכולם מתרוצצים בחיפוש אחר דברים שאבדו, ובסידור התיקים, יצא הארי לטיול אחרון בטירה לשנתו החמישית, הוא לקח את גלימת ההיעלמות ממגורי הבנים במועדון גריפינדור, ומיהר לצאת דרך התמונה למסדרון בלי שיבחינו בו. הוא פרש מעליו את הגלימה, והחל ללכת במסדרונות שהיו כמעט ריקים מאדם. כל מי שראה היה נוויל מתרוצץ אחר הקרפד שלו, את לונה תולה מודעות על כך שאבדו לה כל ספרי הלימוד, את גברת נוריס- מחפשת פושעים, וכמה רוחות.
לאחר כמה דקות של הליכה שקטה, מישהו נתקל בו מאחור והארי הושטח לרצפה, הגלימה נפשטה מעליו, דראקו הושיט לו יד ומיהר לומר "אני מצטער, הארי". הארי התיישב וגרר את עצמו לאחור על הרצפה בבילבול, האויב המושבע שלו, זה שהשמיץ אותו ואת חבריו במשך שנים, פתאום מציע לו עזרה, וגם קורא לו 'הארי' בנימה רגועה, במקום 'פוטר' בנימה עוקצנית. הארי תהה אם יש כאן איזה טריק, ומיהר לאסוף את הגלימה בידיו ולקום מהרצפה, אך אז גילה שקיבל מכה חזקה מהנפילה, הוא התקשה לקום מהרצפה, והיה זקוק למעט עזרה, אולי אפילו ליווי עד למגורי גריפינדור. ובוא נגיד שהארי לא מומחה בקסמי מרפא. הוא יצטרך להיעזר במאלפוי. הארי הושיט את ידו לדראקו, וגילה את ידו הרכה והחמימה של הנער, משהו שהארי מעולם לא שם לב אליו קודם לכן. דראקו מיהר לעזור להארי לקום, ואמר "אני חושב שתצטרך קצת עזרה בלהגיע למועדון שלך..", "לא, מאלפוי, אני מסתדר" אמר הארי וכשהתרומם לחלוטין, עזב את ידו של מאלפוי ועשה צעד אחד, ומיד נפל על הרצפה. "תן לי לעזור לך" אמר דראקו. "למה אתה מתייחס אלי ככה?" שאל הארי, "ככה איך?" החזיר מאלפוי, "איך שהסתכלת עליי אז באולם הגדול. אנחנו אויבים, ואתה, אתה פגעת בי ובחברי במשך שנים, הצקת לנו, השמצת אותנו. ועכשיו, פתאום אתה מציע לי עזרה. למה? מה קרה? למה אתה לא מרביץ לי עכשיו?" אמר הארי, נסער. דראקו נראה כשוקל את שאלתו של הארי, הוא ניסה להזעיף פנים ולשכוח ממה שקרה, אבל נראה שהוא אינו יכול להדחיק זאת. הוא כרע לעבר הארי והסתכל עליו. הארי נלחץ מעט, ונראה מאוד מבולבל.
עוד באותו הבוקר, הארי היה יכול להסתכל בעיניים האפורות של דראקו וכל שהיה רואה היה אופל וקרירות, והיה מנחש שהולכת לבוא איזו עקיצה מצידו. אבל עכשיו, עכשיו הארי הבחין בהן מקרוב. הן היו יפות וגרמו להארי רצון עז לבהות בהן במשך שעות.
דראקו היסס, הוא לא ידע מה לומר, הוא נראה מאוד מפוחד ממה שהולך לבוא, ורצה להדחיק את רגשותיו להארי ופשוט להמשיך כאילו לא קרה דבר, אבל הוא לא יכל, הרגשות שלו היו חזקים כל כך, והוא הדחיק אותם במשך שנים.
הוא מאוהב בילד שנשאר בחיים.
"אני.. אני אוהב אותך." לחש דראקו ברעד.
דראקו הצמיד את שפתיו אל אלו של הארי.
כל האינסטינקטים של הארי הורו לו לסגת לאחור, אך הוא לא עשה כך, משהו אחר וחזק בהרבה אמר לו להישאר.
השפתיים של דראקו היו כל כך רכות ונעימות, היה להן טעם מיוחד, ומתוק, טעם שלא הצליח לזהות. צמרמורת עברה בגופו של הארי. ולא היה צורך במילים כדי להבין שדראקו מאוהב בהארי כבר שנים. וכל מה שרצה הארי זה את הרגע הזה שימשך לנצח. אך קול נשמע בקצה המסדרון. מישהו ראה אותם מתנשקים.
