לפתע נזכר הארי ששכח להוריד את מדי בית הספר, אז הוא מיהר לקחת עגלה ולהעמיס עליה את כל ציודו. כשסיים, הוא רץ איתה לכיוון השירותים הקרובים.
הארי שלף ממזוודתו חולצת פסים קצרה ומכנסי ג'ינס ארוכים ונכנס לתא השירותים הראשון. הוא מיהר להוריד את בגדיו, לבש את המכנסיים, ואז את החולצה, לפני שבא לצאת מהתא בעצמו, הדלת נפתחה מבחוץ.
"אוי! אני מצטער!" קרא הנער הבלונדיני ומיהר לסגור את דלת תאו של הארי. "זה בסדר, גמרתי להתלבש, מה אתה עושה כאן, דראקו?" שאל הארי במעט בהלה ואסף את בגדיו מהרצפה. "נראה שגם אני שכחתי להוריד את מדי בית הספר" אמר דראקו, נבוך. הארי יצא מדלת התא והכניס למזוודתו את בגדי בית הספר, ורק אז הסתכל על דראקו שבהה בו. "מה?" שאל הארי, מנסה להוריד את מבטו של דראקו ממנו. דראקו ניער את ראשו ושלף ממזוודתו כמה בגדים ונכנס לדלת התא הקרובה אליו.
הארי שלף סוודר דק ממזוודתו ומיהר ללבוש אותו. כשבא לצאת מהשירותים אל התחנה, הוא שמע את קולו של דראקו מאחוריו "הארי.." לחש. הארי הסתובב אליו. דראקו היה לבוש בחולצה ירוקה ומעט בהירה, מעליה היה סוודר לבן פתוח, הוא לבש מכנסי ג'ינס כחולים ארוכים - ומעט צמודים, ונעלי אולסטאר שחורות, שהשוו לו מראה של ילד רגיל, ושערו היה קצת פרוע מבדרך כלל, כנראה בגלל החלפת הבגדים, והארי אהב את זה- קצת פרעות בילד מסודר כמו דראקו. הארי נדחף חשק עז לנשק את הנער, הוא נזכר במה שקרה מוקדם יותר באותו היום. העיניים האפורות, חמימות גופו, והנשיקה. "מה?" שאל הארי בסקרנות.
"אני מצטער על מה שקרה קודם, זו היתה טעות, אנחנו לא יכולים להיות ביחד," אמר דראקו "אנחנו אויבים ואני גרמתי לך כל כך הרבה סבל בעבר, והנשיקה הזו.. אני כפיתי אותה עליך, אני יודע שאין לך רגשות כלפי מלבד שנאה. ואני לא רוצה לגרום לך לעוד נזק, ואני ידעתי שאין שום סיכוי שתאהב אותי, אך בכל מקרה עשיתי את הטעות הזו. אז בבקשה, תשכח ממה שקרה" אמר דראקו כמכריח את עצמו, והארי ראה כמה היה קשה לו להגיד את זה.
בלי לחכות לתגובה, דראקו דחף את עגלתו, וגם את עצמו, מחוץ לשירותים.
הארי חשב על דבריו, הם היו נכונים, חוץ מזה שלהארי אין רגשות כלפיו, כי כן יש לו, וגם, הארי האמין שכן יש סיכוי שיאהב את דראקו, הרי, מה אלה כל הרגשות שסוערים בתוכו? היה קשה לו לחשוב או לבטא את זה, אבל הוא היה בטוח שהוא נמשך- ולא מעט - למאלפוי. והילד כבר זכה במעט רגשות אהבה מצד הארי, אך הוא לא היה מודע לכך, חשב הארי, אם רק היה דראקו מנסה עוד קצת..
הארי היה חייב לבדוק אם הרגשות האלה אמיתיים, הוא לא היה יכול להתעלם מהתחושה שמציפה אותו, והיה חייב לבדוק אם מה שהוא מרגיש באמת נכון. עד כמה שהוא שונא את הבחור.
הארי מיהר לקחת את עגלתו ולצאת מהשרותים. הוא רץ וצעק את שמו של דראקו. אנשים בהו בו. אבל לא היה לו איכפת (למרות שקיווה שילדים מבית הספר לא שמעו אותו). הוא חיפש וחיפש, אך לא מצא ולו מאלפוי אחד.
"הארי! מה לעזאזל אתה עושה! קח את עצמך ובוא לכאן! אנחנו צריכים ללכת!" שמע הארי את קולו הנרגז של הדוד ורנון ופנה לעברו, נאנח, זה הולך להיות עוד קיץ ארוך עם הדרסלים, שלא לדבר על הרגשות שלו כלפי דראקו שהיה בטוח שהם לא הולכים להראות כל סימן של היעלמות.
