הארי העביר את הימים הראשונים של חופשת הקיץ בבריחה מבן דודו דאדלי. אך לפעמים הוא נאלץ לאיים עליו עם השרביט, מה שהיה מאוד משעשע. במיוחד כששמע אותו מקרקר מפחד, זו היתה פשוט הרגשה נהדרת.
הארי קיבל לא מעט מכתבים מהרמיוני ורון שעדיין הציקו לו על זה שברח להם באותו היום ברכבת, הם היו מאוד סקרנים לדעת מה דראקו עשה לו.
הארי ישב בחדרו בקומה השנייה וכתב להרמיוני ורון מכתבים בחזרה אך לא הזכיר ולו פעם אחת את מה שקרה ברכבת. ברגע שסיים לכתוב להם את המכתבים, שבהם הזכיר את דאדלי הפחדן ואת דודיו המעצבנים, והוסיף להם איזו מתנה קטנה. הוא נתקף מחשבות על דראקו. ועל הרגשות שמרגיש כלפיו. הוא לא היה יכול לחכות עד תחילת הלימודים בעוד חודשיים כדי לדבר איתו. ולכן הוא לקח דיו ונוצה ובהה בדף הריק שהונח מולו על השולחן, וכתב בלא מחשבה נוספת מכתב קצר, שקיווה שיבטא את מחשבותיו, בלי חשיפה מוגזמת.
“לדראקו,
אני לא יודע מה להגיד לך ואיך לבטא את עצמי כרגע. אני יודע שהתנצלת על הנשיקה, ועל מה שאמרת לי, אבל אני לא רוצה שתתנצל על כך, עד כמה שהיחסים שלנו בעבר היו ההפך הגמור ממה שקורה עכשיו, ועד כמה שאני שונא אותך, אני לא רוצה להדחיק את מה שהרגשתי באותו הרגע. אני חושב שמגיעה לנו הזדמנות לנסות להתקרב, כי אני כן הרגשתי משהו שונה בקרבה הזו אליך , ואני רוצה לגלות למה, ומה קרה פתאום.
וכמה זמן בדיוק אתה מדחיק את אהבתך אליי? (קל לראות שזה היה לא מעט זמן) והאם הרגשת משהו בנשיקה, כמוני, האם אתה, אוהב אותי, בעצם?
מחכה למכתב
בכנות, הארי
נ.ב אני עדיין לא סולח לך על מעשיך בעבר, כלל וכלל לא. הרגשות שלי אליך לא מבטלות את מה שעשית.“
ובזאת קיבל הארי בעיטה לפרצוף- הרגע הדף הזה נתן לו הבטחה שמעולם לא יהיה טוב בלכתוב מכתבים. במיוחד לא מכתבים לאויבים שמתאהבים בו פתאום, אבל לפחות הוא כתב, פחות או יותר, מה שהרגיש. וקיווה שדראקו יבין. ומכיוון שהארי לא ידע אם הרגשות של דראקו דומות לאלה של הארי, הוא לא רצה לחשוף את עצמו יותר מדי, הוא קיווה שזה יספיק לדראקו כדי לא לוותר עליו, ולפחות להחזיר לו מכתב.
הוא קיפל את הדף והכניס אותו למעטפה בצבע שמנת,
ואז נתן להדוויג את שלושת המעטפות עם המכתבים, והורה לה להעביר אותם, כל אחד לנמענו, ולחכות להם שיכתבו לו מכתבים בחזרה. הוא לא ידע היכן דראקו גר, אבל ידע שהדוויג תמצא אותו.
הדוויג עפה דרך החלון, ויצאה לדרכה.
שלושה ימים לאחר מכן, הארי שכב במיטתו, מכסה את ראשו בכרית, והחל להצטער על כך ששלח את המכתב, הוא בכלל לא ידע אם דראקו יקרא אותו או שמא יקרא אך לא יחזיר מכתב, והוא גם ככה הרגיש מספיק נבוך על השיתוף של רגשותיו עם אויבו.
לאחר כמה דקות שהמחשבות סערו בראשו, נכנס דאדלי לחדרו של הארי, ואמר "זמן מכות!". הארי שמח על כך שדאדלי קרע לו את חוט המחשבה, גם ככה הציפייה למכתב מאסה עליו, הוא התיישב והיה מוכן ומזומן להפחיד את דאדלי כהוגן - בעזרת השרביט שלו.
למזלו של הארי, ורנון היה בעבודה ופטוניה יצאה לא מזמן ותחזור רק עוד כשעה, כך שהארי ודאדלי היו היחידים בבית, ואם יאיים על דאדלי לפחות הם לא יהיו עדים לכך, למרות שהוא יתבכיין להם אחר כך והם יאמינו לכל דבר ש'דאדלי המתוקי' אומר.
וכך- בלי ששם לב, הדוויג עפה לתוך חדרו דרך החלון, עם שלושה מכתבים והניחה אותם על השולחן.
"היי! הנה הציפור! והיא הביאה לך מכתבים" אמר דאדלי באכזריות וחטף מהשולחן את המעטפה הראשונה בערימה וברח איתה מהחדר לפני שהארי הספיק לעשות דבר.
הארי בדק מהר מי שלח את שני המכתבים שהיו על השולחן, וראה שאחד מהרמיוני ואחד מרון, זה אומר שהמכתב שדאדלי לקח מוכרח להיות מדראקו.
הארי יצא במהירות מהחדר ודילג שתיים שתיים במורד המדרגות. הוא מצא את דאדלי עומד ליד האח הבוערת, המעטפה שכבה על הרצפה ודאדלי בדיוק סיים לפתוח את הנייר המקופל שהיה במעטפה.
