אחרי שבע דקות בלבד, האוטובוס הוריד את הארי ליד כר דשא רחב על גבעה קטנה.
"וכאן אתה יורד, אדוני!" אמר סטן ופנה אל הארי.
הארי נראה מאוד מופתע, למה שדראקו יביא אותו לגבעה באמצע שומקום?
הארי ירד מהאוטובוס בבילבול, חושב אולי להתחרט ולחזור לבית דודיו. אך הוא לא רצה לבזבז את ההזדמנות להיפגש עם דראקו, אם הוא בכלל נמצא באזור.
האוטונוס נסע ונעלם מעיניו של הארי.
הוא הסתכל סביבו, הכל היה חשוך. הוא לא ראה את דראקו מסביבו ולכן החליט להתיישב על הדשא.. ולחכות, אולי הוא יגיע.
הדשא היה מעט רטוב, אך זה לא הפריע להארי. הוא ישב וחיבק את רגליו.
לאחר דקה בלבד, מישהו טפח על גבו, הארי הסתובב במעט בהלה, וראה את הנער הבלונדיני, שהיה יפה תואר לאור הירח. "מצטער על האיחור" אמר דראקו והתיישב לצד הארי.
"היי" אמר הארי, מוקסם ממראו של הנער.
"אני שמח שהגעת" אמר דראקו.
"גם אני שמח שאתה הגעת" אמר הארי.
"אמרת שאתה רוצה תשובות, ואתה תקבל. אז, משחק קטן - אתה שואל שאלה, כל מה שתרצה, ואני עונה אמת בלבד, אשתדל לפרט. לך על זה" אמר דראקו בשובבות מפתיעה.
הארי חשב כמה שניות, מופתע מהספונטניות של אויבו המושבע, ולבסוף שאל "ממתי אתה מאוהב בי עד עמקי נשמתך? ולמה בחרת דווקא בגבעה הזו?"
"הי הי הי! אל תגזים! אני מאוהב בך הרבה יותר מזה. ובקשר לשאלתך, מהפעם הראשונה שראיתי אותך- אז, בתחילת השנה הראשונה שלנו בהוגוורטס. אבל ידעתי שאסור לי לאהוב אותך, אז הדחקתי את זה בצורה הכי קיצונית שאפשר, ואני נורא מצטער." אמר דראקו בעצב "הושפעתי מהוריי, ומהקרבה של המשפחה לאדון האופל. הם לא רצו שאאכזב אותם ותמיד כשעשיתי משהו שכן איכזב אותם, הם כעסו, לפעמים אפילו סילקו אותי מהבית לכמה ימים. ובזמן הזה הייתי בא לכאן. לגבעה הזו." אמר דראקו ונשכב על גבו, "תראה" לחש, וסימן בראשו לשמיים החשוכים.
הארי נשכב בחשש ליד דראקו, והסתכל למעלה;
מאות כוכבים זוהרים נצצו בשמיים השחורים, מחזה שלא ראה הארי זה זמן רב. הוא לא הבין איך הוא לא שם לב לכך רגע לפני כן.
"וואו" לחש הארי.
"הארי?" שאל דראקו וסובב את ראשו לעבר הארי, בוהה בפניו, ומתיישב על הדשא.
הארי הסיר את מבטו מהכוכבים והתיישב גם הוא, והסתכל על פניו של דראקו.
~סליחה שזה פרק קצר~
