"אתה חושב שתוכל לסלוח לי?" שאל דראקו בלחש.
"אני חושב שאני יכול לנסות" ענה לו הארי, בוחן את פניו של הנער, העיניים, קווי הפנים, השיער המסורק בצורה המושלמת, שרק רצה לבלגן. הוא היה מאוהב בדראקו, אך היה קשה לו להודות בזה, צמרמורת עברה בגופו כשדראקו שלח לו יד ונגע בפניו, מלטף אותו חלושות במורד פניו.
דראקו הוריד את ידו, ונענע בראשו בעצב "אני לא רוצה לפגוע בך עוד, פגעתי מספיק. ואני יודע שלא תוכל לסלוח לי, אחרי כל מה שעשיתי, אף אחד לא יוכל. מגיע לך מישהו טוב יותר ממני מגיע לך-" "אהבה מתקנת הכל." קטע אותו הארי, וקירב את פניו אל אלו של דראקו, אפיהם נגעו זה בזה, הארי הרגיש את הנשימות החמימות של דראקו, והצמיד את שפתיו לאלו של דראקו. תחושה נעימה אפפה את גופו של הארי. דראקו תפס בידו את פניו של הארי, והעמיק את הנשיקה, והארי נזכר בטעם הנהדר של שפתיו.
הוא הרגיש בגן עדן, הרגיש בעננים, מנותק מהעולם. כאילו דראקו הוא היחיד שקיים בשבילו.הארי התנתק מדראקו. "למה אתה אוהב אותי? מה יש לך לאהוב בי כבר?" שאל הארי בחוסר שקט.
גם בחשכה של הלילה הארי יכל היה לראות שדראקו מסמיק ושחיוך קטן ומתוק עולה על פניו.
"תמיד קינאתי בך, הארי" אמר דראקו "יש לך חברים טובים. אתה בנאדם טוב, אמיץ. אתה לא מפחד, לא מהסס לרגע כשמדובר בלסכן את עצמך לטובת חבריך, או לטובת העולם כולו" אמר, "ידעתי שלעולם לא יהיה לי אותך אז הרסתי לך את החיים, מרוב טיפשות ואנוכיות." העיניים של דראקו נמלאו דמעות.
הארי התקרב אל דראקו וניגב בזהירות את דמעותיו של הנער, הוא כרך את זרועותיו סביבו והתקרב אליו עם גופו, מניח את סנטרו על כתפו, "אני מבין אותך דראקו.. אני סולח" לחש הארי בחמימות.
דראקו התנתק מאחיזתו של הארי, והשפיל את מבטו, "הארי.. אסור.. אסור לנו להיות ביחד, אתה פוטר, אני מאלפוי, זה לא עובד ביחד.." מילמל דראקו.
"כל עוד אנחנו אוהבים אחד את השני.. כל עוד נאמין, זה יעבוד, הכל יעבוד" אמר הארי בביטחון וחייך אליו בתקווה.
דראקו התעודד מעט "אני אוהב אותך הארי, ואני הכי רוצה להיות איתך בעולם, אבל אני חושב שכדאי שנסתיר את החיבור בנינו.. אסור שאנשים ידעו, ההורים שלי, הם.. הם.. ינדו אותי, יהרגו אותי, אני כבר לא יודע מה הם יעשו לי אם הם יגלו עלינו" התייפח דראקו.
"אל תדאג, אף אחד לא יגלה עלינו. תסמוך עליי" הבטיח הארי "אתה חושב שעדיין תוכל להציק לי קצת בבית ספר? בשביל שיחשבו שאנחנו עדיין אויבים..?" שאל הארי.
"אני לא רוצה לגרום לך עוד סבל, הארי" אמר דראקו, מנענע בראשו.
"אתה לא תגרום לי סבל, אני יודע שאתה אוהב אותי" אמר הארי, שם את ידיו על ברכיו של דראקו, "ונוכל להיפגש מדי פעם".
"בסדר.. אני מסכים.. אבל.. אבל לא הרבה הצקות, זה יהיה קשה לי גם ככה. וכן, אני מאוד אשמח להיפגש איתך עוד בזמן בית ספר" אמר דראקו.
הארי הנהן.
דראקו חייך חיוך מקסים והנהן גם הוא.
דראקו נישק את הארי עוד כמה נשיקות קטנות שמבטיחות את הכללים הקטנים שקבעו בניהם.
"ותיזהר, פוטר" אמר דראקו "עדיין יש לי את היכולות המרהיבות של להקניט אותך".
"אתה זה שצריך להיזהר, מאלפוי, לי יש את היכולות המפוצצות של להכשיל אותך בזה" צחק הארי.
דראקו הצטרף אליו; שניהם צחקו, כאילו הם היו היחידים שקיימים בעולם, אף אחד מלבדם.
קולם גווע, והם נשכבו על הדשא, מחזיקים ידיים לאור הכוכבים.