Sister Of - אחות של

פרק 16

לאחר כמה רגעים היא פקחה את ענייה, מה שהיה סביבה אינו היה משהו מוכר שיכלה להירגע בזכותו.
לפניה היה קיר לבן עם איתורים מסולסלים בצבע שמנת, שהיה צריך לשקוע בתוך הקיר השביל באמת לראותם.
סביבה היה שקט, לא קול אפילו קטן היה נשמע סביבה, זה גרם לגופה לרעוד.

היא קמה ממיטת הנוחות שהייתה בה אל הריצפה הקרה, נעלייה לא היו עלייה, על גופה נשארו אותם הבגדים מאתמול, הם לא היו נקיים כמו שהיא זכרה אותם.

היא התקדמה בצעדים איטים וזהירים אל עבר הדלת הלבנה, הגוף שלה היה איטי כל כך שלא יכלו לשמוע את הצעדים בכל השקט שהיה, שקט של בית קבורה.

פתיחת הדלת גרמה לרעש מצמרר באוזניה העדינות של אודל, זהו היה רעש שאם הייתה שומעת במקום אחר לא הייתה נרתעת כל כך.

לפנייה נגלה מסדרון ארוך ומלא דלתות מקשטות את צדדיו, הוא היה נראה לה מפואר אך חשוך במעט.
אודל המשיכה לצעוד צעד אחר צעד, רגליה רעדו, להיות במקום זר לא היה מתחביביה.

ענייה נפתחו בהפתעה כאשר שמעה קול מהכיוון השני של המסדרון, גופה הסתובב במהירות, פעימות ליבה התגברו, עישוניה התרחבו, ולפניה נגלה לא אחר מאשר אביאור.

היא הייתה בהלם, לא זזה ממקומה, לא אמרה דבר, רק ראתה את גופו של אביאור מתקרב בכל שניה ושניה אל דמותה.

אביאור לא היה בטוח מה קרה, אך הוא יכל לראות בברור שמשהו לא בסדר אצל אודל, משהו שהוא לא ראה לפני, היא הייתה בביתו, במקום שהיה לו אסור להביא אותה, אבל הוא היה חייב.
השהות של אודל בחדר האורחים הייתה הפיתרון הטוב ביותר, החדר היה טוב בשבילה למנוחה, במיוחד לאחר מה שקרה לה במקום שבו מצא אותה.

הוא הגיע אל אודל, אבל היא המשיכה לא לזוז, היה אפשר לשמוע את הפעימות של ליבה עד אוזניו של אביאור ,וזה הפחיד אותו נורא.
״אודל את בסדר?״ אביאור שאל מודאג, לא יודע מה הוא יכול לעשות בשביל להרגיע אותה.
הסימן האדום על פניה נשאר עוד מהזמן שלקח אותה מעידו הפסיכופט.

אודל לא ענתה לדבריו, הוא ליטף את לחייה אך היא נרתאה
״אל...תיגע בי״ היא לחשה בגמגום, זה היה לאביאור מוזר, הוא לא הבין מה עובר על אודל.

אודל כבר לא יכלה להרגיש נגיעות של אנשים על פנייה, זה שרף לה כל כך והיא לא זכרה למה, הראש שלה היה מבולבל ומבולגן, כל מיני פלאשבקים הגיעו אל מוחה. אך היא לא הצליחה לחבר את הפאזל.

אביאור לא נגע באודל כמו שביקשה ורק הסתכל אל תוך ענייה, הן היו שונות, מפוחדות נורא, הן לא ידעו מה לעשות ואם בכלל.
הוא ישר הבין, הבין שמשהו לא בסדר, שאודל לא מבינה מה קרה.
״אודל את זוכרת מה קרה?״ הוא שאל באיטיות כמפחד שישבור אותה עם המילים שלו.

״אני רק זוכרת שנפרדנו אתמול ושלא רציתי לחזור הביתה ,לא יותר מזה, יש לי שחור בראש, כמו חור שאני לא מצליחה להבין מה חסר בו״ היא דיברה במהירות מפוחדת, זה היה מובן, אביאור הבין את המצב.

דמעה אחר דמעה ירדה על לחייה של אודל, היא הייתה כל כך מפוחדת, כל כך מבולבלת.
״אל תבכי, בבקשה״ קולו של אביאור היה מעט מתחנן, דבר שלא היה קורה.

״שורף לי״ אודל לחשה, הדמעות שרפו אל לחייה השורפות, היא לא הבינה מדוע, מדוע הן שורפות?!
היא לא רצתה לדעת מה יש על פנייה, מה נמצא שם שגורם לה כל כך לכאב, כמו הכאב של המגע של ידו של אביאור על פנייה.

אביאור שמע את הלחישה השקטה שלה, ״בואי אחרי״ הוא קרא ופנה אל החדר.

היא לא התנגדה, זה היה אביאור ומשהו בה סמך עליו. ידעה שהוא לא יעשה לה דבר, שהיא בידיים טובות.

הם הגיעו אל החדר שממנו אודל יצאה, היא הופתעה לגלות שלא הלכה בהרבה מיציאת החדר עד למצב שבו פגשה את אביאור.

השירותים היו נמצאים בתוך החדר, לשם אביאור הוביל אותה ,אביאור הסתכל אל תוך ענייה החומות של אודל.

״את סומכת עליי נכון?״ הוא שאל בלחישה ,פחד שקולו ישבור את אוזניה, היא הנהנה בראשה, מסמנת לו לחיוב והוא מחייך אלייה בעידוד.

אביאור פותח את הארון שלידו, הארון הכיל את כל העזרה ראשונה שיכול היה לעזור לכל מצב.

בבית של משפחת סוויסה דבר כזה חובה בכל חדר, אתה לא יכול לדעת איך תצא מהפגישה הבאה שלך.

אביאור הוציא אלוורה והניח בידה של אודל, ״תמרחי את זה באזור הכואב״ הוא הוראה לה לעשות, היא מרחה את האלוורה לאורך כל הלחי השורפת, עם כל תנועת יד קטנה של אודל על לחיה ,דמעות קטנות נזלו מעיניה.

היה כואב לאביאור לראות אותה ככה אך ידע שאין לו הרבה מה לעשות.

לאחר שמרחה את האלוורה אביאור הגיש לה תחבושת קטנה בשביל לחסות את האזור, שלא ימרח לה שום דבר. הוא הסתכל על פנייה של אודל, הן היו אדומות לגמרי, אך למרות זאת יכל עדיין לראות את יופיה.

״אני רוצה לספר לך מה קרה ,טוב?״ תוך כדי שהוא מסתכל אל תוך ענייה אביאור שואל את אודל, היא מהנהנת ,היא רק חיכתה לרגע שמישהו יאיר לה את החור השחור שנמצא בזכרונה.

אביאור התחיל לספר, הוא פרק את הכל, העצבים תפסו שליטה מלאה על גופו, הוא רצה להרוג את העידו הזה, לראות את הדם שלו על הריצפה, הוא יכל לגרום למשאלתו להתגשם בשנייה, אבל היה צריך להיות חכם.

אודל הייתה מופתעת ולא מופתעת במשולב, היא ידעה שהיום הזה יגיעה, משהו בה מאז הרגע שפגשה את עידו צרח לה לברוח אבל היא לא יכלה, היא הייתה מהופנטת יותר מידי, כמו כישוף אפל שהיה על רגשותיה, היא תמיד אהבה את הדמות של הילד הרע, היא חשבה שזה מגניב, שיש מישהו שישמור עלייה בדיוק כמו בסרטים, אך המצאיות כל כך שונה מהסרטים, במציאות הילד הרע הוא באמת ילד רע, הוא לא דואג ואין לו רגשות, הוא לא יהפוך בשבילך למשהו טוב, אז היא לא ידעה את מה שהיא יודעת היום .

אבל למרות כל הידע שלה , היא עדיין דאגה לו, היא לא יכלה לעזוב אותו, היא לא ידעה איך מרפים, היא לא רצתה להרפות, היא פחדה, שהיא לא תצליח בלעדיו, והוא ניצל את זה , כל כך ניצל, הוא ניצל את התמימות שלה.
הלב העדין והפצוע שלה לא ירפה , הלב שספג יותר מידי אבל עדיין נשאר חזק.