החזקתי את הדמעות שאיימו לצאת, ידעתי שזה לא הולך להיות קל, כל מי שאני מכירה היה שם, חברי הקבוצה, אח שלי ואפילו אליאב, הייתי מבויישת כל כך ,ויותר מכך הייתי פגוע.
"היי אודל את בסדר? " אבידור קם מהמיטה שישב עלייה וניגש, מרים את סנטרי כדי שאני אסתכל אל תוך עייניו.
ידעתי כי יכל לראות את העצב המפוזר בפניי ואת הדמעות שאיימו לזלוג מעייני. חיבוקו עטף אותי, קרוב, כמה שרק אפשר.
הרחתי את הריחו, הריח שתמיד הזכיר לי את הבית, הריח שמגיל קטן תמיד היה לו, זה לא ריח שהיה אפשר לקנות בבושם או דאורדורנט בחניות אלא ריח יחודי שיש רק לאבידור שאני אהבתי כל כך. ריח שמזכיר לי כי אני לא לבד שתמיד יהיה לי את אבידור לא משנה מה, הוא מזכיר לי את זה כל הזמן. כל שנייה שאני נושמת, אם זה לא במילים אז במעשים.
"היי אודל באמת שאין לך ממה להיות עצובה בגללו, הוא סתם עוד דביל שהשתכר בבר ,תאמיני לי שזה כואב לו יותר מאשר לך גם פיזית וגם נפשית" חיוכו עודד את מצב רוחי וניגב את הדמעות הבוגדניות שבכל זאת יצאו מעייני.
חייכתי אליו, לא יכלתי שלא, אהבתי אותו כל כך, הוא תמיד היה שם כשהייתי צריכה אותו, כמו הפעם הראשונה שנפלתי כשניסיתי לרכוב על האופניים ללא גלגלי עזר, עד היום אנחנו צוחקים על זה.
היו ימים שאבידור היה בשבילי כמו דמות אבהית מתי שאבי לא היה, אבי היה עובד הרבה, למרות שהיה דואג להביא לנו כמה שיותר תשומת לב זה היה קשה לו ,העבודה לא הייתה מאפשרת לו להישאר בכל שלב בחיים שלו איתנו.
תפחתי על זרועו החטובה של אבידור וחייכתי, "יאללה לך להתקלח אתה מסריח מאלכוהול" שמתי את ידי על אפי כאילו איני מצליחה לנשום בגלל ריח האלכוהול מסביב.
"כן כן קפטן" הוא חיכה את שיר הפתיחה של בובספוג והצדיעה כמו ילד בן שלוש, אהבתי את הצד הזה בו, הוא גרם לי לחייך ואין דבר שאני אוהבת לעשות יותר.
"משוחרר" צחוקי גבר על המילה והוא יצא עם מגבת לכיוון המקלחת שמחוץ לחדרו, קול נעילה נשמע ולאחר מכן קול המים הזורמים.
חזרתי אל חדרי בודקת את הטלפון ,לראות שלא פספסתי שום דבר ביום הזה. עייני חשכו , לפני הופיעה כמות שלא משאירה מקום לפספס של הודעות מסול, לא עדכנתי אותה במה שקרה אתמול...היא בטח מעוצבנת.
עברתי על כל ההודעות ,רובם היו קללות על כך שלא הגעתי והשארתי אותה לבד, היא סיפרה שעידו בא לחפש אותי היום בבית הספר, גילגלתי את עייני והמשכתי לקרוא את שאר ההודעות, האלה שיותר חשובות.
לאחר קריאת ההודעות הראשונות הבנתי כי הזמן לא עומד לצידי, הייתי בטוחה כי שיחת טלפון תצמצם את הפערים מאשר קריאת ההודעות.
"מה את רוצה קרציה?" קול תקיף ענה לצלצול הטלפון ,גרמה לחיוכי לחזור לפניי, ידעתי שהיא לא באמת עצבנית, עצבנות הייתה רגש קשה בשביל סול, היא הייתה צוחקת באמצע.
YOU ARE READING
Sister Of - אחות של
Romanceאנחנו נולדים לתוך עולם עם תיאורים, עם שמות לא מובנית ותביות לא מתאימות. כל אחד נולד למשפחה אחרת או למקום שונה, אבל מה שבטוח כל אחד נולד לתיאור אחר. אודל בן שבת , אף פעם לא אהבה את המקום שהייתה שייכת אליו, האחות של... שחקן כדורגל מפורסם. צלו של אחיה...
