"הארי! ארוחת ערב!" שמעתי את אימי צועקת. "כבר מגיע!" קראתי חזרה והבטתי בזר הפרחים שהיה מונח באגרטל על יד המיטה שלי. לידו היה המכתב. השיר. שיר מדהים.
עיניים ירוקות,
לפעמים של לך הברקות.
לתת לי משימות,
בשביל אותך לראות.
אני אוכיח, אצליח!
אני מעולם לא אמרתי,
או סיפרתי,
אבל יש לך מקום חם בתוכי,
בעמקי נשמתי.
ובגלל שיש צורך בבית שלישי,
אומר לך שאתה הכל בשבילי.
אגלה לך,
שאני אוהב אותך.
חייכתי כשקראתי אותו. אני גם אוהב אותו. ועכשיו אני רוצה לפגוש אותו יותר מהכל.
לא סיפרתי לאיש ממשפחתי, פרט לג'מה, על המכתב או על הרגשות שלי למוזר. הם לא היו מקבלים את זה. אבל ג'מה קיבלה. כשסיפרתי לה היא חיבקה אותי ואמרה שהיא תאהב אותי בכל מצב. אבל ההורים לא. אני לא שונא אותם בגלל זה, אני מניח שיהיה להם קשה לקבל את זה שהילד שלהם שונה.
ירדתי לארוחת הערב אחרי קריאה נוספת של אמא. ג'מה ערכה את השולחן ואבא ישב בסלון וקרא עיתון. על אף שהם גרושים, ההורים מסתדרים טוב ואבא אפילו מצטרף פעם בשבוע לארוחת ערב.
לאחר שג'מה סיימה, התיישבנו כולנו ואמא הגישה את האוכל.
"בתאבון." אמר אבי. "בתיאבון." ענינו.
העמסתי לצלחת פסטה והתחלתי לאכול.
רטט. הוא שלח הודעה. אני לא אמור להיות בפלאפון בזמן ארוחת הערב שלנו, אבל... זה הוא..
מוזר שלי: היי.
אני: היי
מוזר שלי: אהבת?
אני: מאוד!
אני: למחר אני רוצה פרחים ושוקולד:)
חייכתי לעצמי, פרחים ושוקולד זה רומנטי.
"הארי? תעזוב את הפלאפון ותאכל." אמרה אמא. "כבר.." מלמלתי. חיכיתי לתשובה ממנו.
מוזר שלי: יש לך דרישות, מה?
מוזר שלי: בסדר.
מוזר שלי: נביא לך שוקולד ופרחים.
"הארי! זמן אוכל!" אמר אבא בטון קשוח.
ג'מה רכנה אל הפלאפון שלי, הזזתי את המסך.
"עם מי אתה מדבר?" שאלה בהתעניינות.
"לא עניינך." עניתי בעצבנות.
"נו, אל תהיה כזה!"
נאנחתי. "זה הפרוייקט, מרוצה?" עניתי.
"איזה פרוייקט?" שאל אבי.
סיפרתי לו על הפרוייקט שהחל בבית הספר שלנו. לא הזכרתי את זה שמוזר רוצה לפגוש אותי, כמובן.
"אבל זה מסוכן!" אבא אמר בכמעט כעס.
"לא, זה לא. אלו רק תלמידים. ואנחנו לא נפגשים מימלא." אמרתי. מוזר לא מסוכן. הוא רק מוזר. וחמוד.
הרגשתי את הרטט של הפלאפון בידי.
העיניים של כולם ננעצו בי. אני חייב לענות לו.
מוזר שלי: משעמם לי. יכול לדבר?
"לא עכשיו, הארי. תניח את הפלאפון על השולחן. תדברו בסוף הארוחה." אמר אבא. אני שונא כשהוא חוזר לארוחות ומתנהג אלי כך. הוא לא נמצא אף פעם וגם כשכן, הוא לא מפסיק להעיר לי. אני מאשים את החברה שלו. לפני שהוא החל לצאת איתה הכל היה טוב.
נאנחתי. 'לא יכול עכשיו' רשמתי לו וסגרתי את הפלאפון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי, שלום!
מקווה שתהנו מהפרק.
תגידו לי מה דעתכם/דעתכן על הסיפור בתגובות!
רין♡
YOU ARE READING
Green Flower, Blue Flower ~Larry~
Romanceלואי, תלמיד בכיתה יב' והארי, תלמיד כיתה יא', מתחילים להתכתב באופן אנונימי לחלוטין. ובטעות - הם מתאהבים. אבל דווקא כשהכל מרגיש טוב, העניינים מסתבכים. ההורים של הארי מגלים על הנטייה שלו- ובואו נגיד שזה לא נגמר טוב! הסיפור מכיל~ ♡ הומוסקסאליות. ♡ תכנים...
