שוב היינו בחדר ההוא. הרב זכריה הרצה לכולנו. הרב שאר יישוב עמד לידו, והביט בי. הרגשתי את עינייו חודרות דרך בגדיי. קמרון התווכח עם הרב. כרגיל.
"אני רואה שלא למדת לקח כלל."
"וגם לא אלמד. גם אם תכה אותי שוב ושוב." קאם ענה לו. הוא הביט לתוך עינייו של הרב זכריה, מאתגר אותו. הרב שאר יישוב התערב בניהם, "אני מבין, קמרון, שאתה שלם עם התועבה שאתה מתעסק בה."
"בהחלט. אני שלם איתה מאוד. אני אוהב להיות הומו."
פניו של הרב שאר יישוב האדימו מזעם למשמע המילים. "ואתה לא תוכל לשנות את זה. לא משנה כמה תנסה, אני אשאר הומו."
הרב ניסה להתאפק. "קדימה, שלח אותי לחדר -3!"
"ובכן, מאחר שאתה כל-כך רוצה להגיע לשם, בבקשה." הרב שאר יישוב אמר, "לך, קדימה."
קמרון קם ממקומו, מביט ברב בשנאה יוקדת, "אתה לא יכול לשבור אותי. נסה כמה שתרצה." הוא אמר והלך משם. קינאתי בו. רציתי שיהיה בי קצת מהאומץ שלו, אבל הייתי פחדן.
כשחזרתי לחדר באותו ערב, קמרון ישב שם עם נערה שלא הכרתי. "היי," מלמלתי אליה. היא השיבה לי בחיוך. "זה הארי, הארי זו אליזבת'. בת', בקיצור."
"נעים להכיר אותך, אליז-"
"אולי בנסיבות אחרות, כן. אתה מפורסם פה, הארי. קמרון גרר אותך למעשיו הגרועים." היא אמרה, קוטעת אותי בחיוך. "הי! זו עבודת קודש!" קמרון אמר. הוא צחק. וגרר את שנינו לצחקוקים בלתי פוסקים.
בארוחת הערב אליזבת' הצטרפה אלינו לשולחן. "שמעתי שכמה נערים מתכננים לברוח בשבוע הבא."
"הם לא יצליחו, הרבנים גילו על זה אתמול בלילה. ניסיתי לדבר איתם, אבל זה לא עזר. טיפשים, אבל אי-אפשר להאשים אותם." קאם ענה. "זוכר אותך כשרק הגעת הנה?"
הבטתי באילזבת' וקמרון, ולא אמרתי דבר. לא, לואי העסיק את מחשבותי. הייתי מיואש. ידעתי שהוא לא יחזור יותר לעולם. בראשי עברו תמונות בהן לואי שוכח ממני, חוזר ללימודים, מכיר בחור ומתחתן בשעה שאני תקוע פה לבד. חשתי מועקה ענקית בליבי. הו, לואי...
שקלתי להתאבד. ביליתי את הלילה שעבר במחשבות אובדניות. תהיתי מה תהיה הדרך היעילה ביותר לסיים את הכאב וכבר התחלתי לחפש אחר חבל מספיק חזק כשהבנתי כמה מטופש זה. אני לא אתן להם לנצח אותי. אם אמות, הניצחון יהיה שלהם. אני לא אתן לזה לקרות. לעולם לא.
"הארי?" קולה של אליזבת' הוציא אותי ממחשבותי. "מה?"
"אתה מקשיב?"
"כן."
"באמת? ועל מה דיברנו?"
גמגמתי, וגרמתי לה לצחקק. "זה בסדר. אתה מרגיש טוב?"
"אני בסדר," השבתי. "אמין." קמרון אמר בחיוך עקום. צחקתי. "יש לי חדשות טובות." בת' אמרה. קמרון ואני פנינו להקשיב לה.
"יש שמועות שמישהו חדש מצטרף לטיפול,"
"ואיך אלו חדשות טובות?" שאלתי בבלבול.
"רגע, תן לי לסיים. אז מישהו מצטרף, ולפי השמועות, זה בחור טראנסג'נדר. אולי זה אלכס."
פניו של קמרון אורו, "אלכס?"
"כן, בחור עם שיער שחור ועיניים חומות, חתיך, בגילך, חתיך." אליזבת' חייכה. קמרון נראה כמעט מאושר. אבל אז חיוכו נמוג, "זה לא יכול להיות אלכס... ההורים שלו לא הומופובים..." הוא לחש. "אבל יש סיכוי שהוא בא לחפש אותך." אמרה אליזבת'. "הייתה לו שנה וחצי לעשות את זה." קמרון השיב בקול מריר במקצת.
"היי, קאם, אתה לא יכול לוותר על התקווה הזו. זה הדבר היחיד שמשאיר אותנו בחיים." התערבתי. הנחתי את ידי על כתפו של קמרון, אך הסרתי אותה מיד. מבטו של הרב זכריה נחת עליי והרתיע אותי.
"אתה צודק. תודה, הארי." הוא אמר, מחייך מעט.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תהנו, רין♡
YOU ARE READING
Green Flower, Blue Flower ~Larry~
Romanceלואי, תלמיד בכיתה יב' והארי, תלמיד כיתה יא', מתחילים להתכתב באופן אנונימי לחלוטין. ובטעות - הם מתאהבים. אבל דווקא כשהכל מרגיש טוב, העניינים מסתבכים. ההורים של הארי מגלים על הנטייה שלו- ובואו נגיד שזה לא נגמר טוב! הסיפור מכיל~ ♡ הומוסקסאליות. ♡ תכנים...
