"לואי, מה חשבת לעצמך?" אמא שאלה. חזרנו מתחנת המשטרה. עם צו הרחקה בשבילי.
"למה הלכת בלעדיי? ועוד לטיפול יהודי?"
"אני מצטער... הארי-"
"זה לא משנה! זה היה חסר אחריות משווע! ואפילו לא הודעת לי!"
"אמא, אני-"
"לא, אתה לא!! אני דאגתי נורא!!"
היא נשברה והתחילה לבכות. "ילד אדיוט שלי." היא אמרה, ומשכה אותי לחיבוק. "אימא, אני לא יכול לנשום." לחשתי. "מגיע לך, אדיוט." היא אמרה, ושחררה אותי. "אני מצטער שהייתי אדיוט. אני... הארי..." גמגמתי. ידעתי שהתנהגתי בטפשות ויהירות, אבל לא התחרטתי.
"אני יודעת, אני יודעת..." היא אמרה באנחה. "לך לחדר עכשיו, תנוח קצת."
הנהנתי ועליתי לחדרי. זרקתי את הג'קט מעליי ונחתי על המיטה. זה היה יום ארוך. עצמתי את עיניי, ומולי עמדו כל הנערים בטיפול. הם נראו כה עצובים, כאילו שמחת החיים נשאבה מהם.
היה שם נער. הוא היה נמוך, בעל שיער חום מתולתל ומלא נמשים. הוא היה פצוע; ידיו וראשו היו חבושים והייתה חבורה מתחת לעינו. הוא הביט בי כאילו הייתי רוח רפאים.
הוא ניסה לפנות אלי בדיוק כשהכניסו אותי לניידת, ולא יכולתי לענות. הוא קרא בשמי, או יותר נכון שאל לשמי. "אתה לואי?"
קולו נשמע רדוף. כאדם ששקוע בחלום.
החלטתי להניח לזה, יש לי צרות גדולות יותר כרגע. העייפות השתלטה עליי ושקעתי בשינה.
בהיתי במורה בעייפות וניסתי להקשיב. לגמרי שכחתי מעניין הבגרות. ומסתבר שהיא מחר. עסקתי בכל-כך הרבה דברים, ראשי מלא בכל-כך הרבה דברים, שלבגרות לא היה מקום.
אמא מתנגדת שאמשיך בחיפושים. רבתי איתה על כך. היא צדקה - כמובן - אבל כעסתי עלייה. לא רציתי שתמנע ממני לחפש את הארי!
צעקתי עלייה. כל-כך צבוע מצידי. לאחר שעזרה לי ואפילו הגתה את הרעיון. אבל לא חשבתי באותו רגע. הוצאתי עלייה את התסכול שלי מהתקופה האחרונה. עצבים שהייתי אמור להוציא על אבא של הארי. ולא על אמא, שהייתה לצידי כל הזמן...
הייתי צריך להתנצל לפני שיצאתי מהבית, אבל הייתי כל-כך מתוסכל. אתנצל מיד כשאחזור.
"האם השיעור שלי לא מספיק מעניין בשבילך, מר טומלינסון?"
הרמתי את ראשי אל המורה, שנראה זועם. פעם הייתי התלמיד האהוב עליו, לאחרונה אני התלמיד הכי פחות אהוב. למעשה, איש מהמורים לא אוהב אותי לאחרונה.
"לא, אדוני. זאת אומרת כן. השיעור מעניין. אני מצטער." גמגמתי בתגובה. הוא גלגל את עיניו, וראיתי שהוא מתאפק שלא לזרוק הערה פוגענית על אנסים. זה הכעיס אותי. נמאס לי. אני לא פגעתי בהארי. לעולם לא אפגע. אמות אילו אי-פעם אפגע בו!
"תאמר את זה! מה רצית לומר? שאנסים לא צריכים מימלא ללמוד כי מקומם בכלא? שאני מתרומם אנס? שעליי למות? שאתה רוצה שייאנסו אותי כדי שארגיש את זה גם? בבקשה, לך על זה. כבר שמעתי הכל!!" אמרתי במהירות, כדי שלא אבלע את הלשון.
הרגשתי כזו הקלה שסוף-סוף הוצאתי את זה.
הוא לא ענה. לחייו הוצפו באדום והוא לא הביט בי. לאחר כמה דקות של שקט, הוא פשוט המשיך ללמד. הרגשתי דקירה של ניצחון בליבי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמעט יומולדת שמח לי *ביכ*
תהנו, רין♡
YOU ARE READING
Green Flower, Blue Flower ~Larry~
רומנטיקהלואי, תלמיד בכיתה יב' והארי, תלמיד כיתה יא', מתחילים להתכתב באופן אנונימי לחלוטין. ובטעות - הם מתאהבים. אבל דווקא כשהכל מרגיש טוב, העניינים מסתבכים. ההורים של הארי מגלים על הנטייה שלו- ובואו נגיד שזה לא נגמר טוב! הסיפור מכיל~ ♡ הומוסקסאליות. ♡ תכנים...
