Chapter 48 - הארי

2.4K 227 211
                                    

טריגר- הטרדה מינית.

~~~~~~~~~~~~~~

ישבתי מחוץ למשרד של הרב שאר יישוב- שקיבל משרד משלו. חיכיתי שיקרא לי לבפנים. איך הצלחתי להסתבך כלכך?
חייכתי אל קאם, שישב לידי. הוא הסתבך בדיוק כמוני. תמיד הייתי מטרד למורים, אבל להסתבך בטיפולי המרה זה משהו אחר. "אל תהיה בלחץ, אסור להם לפגוע בנו." קאם אמר מהכיסה לידי, "הם ינזפו בנו וישלחו אותנו לחדר."
הנהנתי.
שמעתי את שני הרבנים מתווכחים בתוך החדר. מילים כמו, "נוצרי" ו"יהודי" נשמעו בתוספות מגוונות.
לבסוף הרב זכריה יצא מהחדר וסימן לקאם ללכת לעקבותיו. "ואתה- הרב שאר יישוב מחכה לך בפנים." הוא הצביע עלי. הבטתי בקמרון, שחייך אלי באגודלים זקופים. "בהצלחה." הוא אמר. הוא לא נשמע מפחד. אבל למרות החיוך על פניו, ועינייו שנראו רגועות, ראיתי את רגליו רועדות. הוא פחד. זה גרם לי להרגיש חלש.

נכנסתי לחדרו של הרב שאר יישוב. הכל היה בסדר מופתי, ארונות מלאים בספרים. תנכ"ים ועוד כאלו שלא הכרתי. זיהיתי חנוכיה זהובה מאחורי דלת הזכוכית של הארון החום הגדול שמאחורי שולחנו.
"טוב לראות אותך." אמר הרב. "כן, ברור." אמרתי במין תערובת של סלידה ופחד. "שב," הוא ציווה. "הארי... ההתנגות שלך לא מתאימה כלל למוסד שלנו."
הבטתי בו ולא אמרתי דבר. "עלינו לחשוב על עונש ראוי בשבילך, הארי." הוא אמר, מביט בי ולא נותן לי להתחמק ממבטו. "לך על זה." אמרתי בהתרסה. ידעתי שלא משנה מה יעשו לי, המצב יהיה בדיוק אותו דבר. כל עוד לואי בטוח...
הרב נראה כעוס. הוא ציפה שאבקש סליחה. שימשיך לחלום.
"כרצונך." הוא אמר בכעס, "כרצונך..."
הרב קם ממקומו והתקרב אלי בזעם, "אפשר למנוע את זה, אם רק תתנצל ותעזור לעצמך להיפטר מהשד!!"
הוא אחז בזרועי וטלטל אותה. "תפסיק! אתה מכאיב לי!" קראתי. הוא לא שחרר אותי. הוא תפס בצווארון חולצתי ומשך אותי לעמידה.
ניסיתי להשתחרר ממגעו לשווא.
לפתע הרגשתי את ידו מתחפרת מתחת לחולצתי הדקה. קפאתי. לא יכולתי לזוז. הוא נגע בי. הוא העביר את ידו על בטני וגלש לאזור המותן. פותח את רוכסן המכנס שלי, מכניס את ידו אל מכנסיי. "אתה נהנה מזה, פריק?" הוא שאל, לוחש אל אוזני. "ת-תפסיק." לחשתי בפחד.
הוא שחרר אותי, מרחיק את עצמו מגופי, אך ידו עוד בתוך מכנסי. "אני חושב שבידוד יהיה הפתרון המושלם בשבילך, תועבה." הוא אמר.

"כנס." הרב שאר יישוב ציווה. נכנסתי לחדר קטן. קטן יותר מארון השרת בבית-הספר. חדר ריק, אפילו בלי כיסא. וקר. הדלת נתרקה מאחורי והחושך סגר עליי.
התיישבתי על הרצפה וחיבקתי את ברכיי, נותן לדמעות לשטוף את פניי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היי! אל תצלבו אותי, בבקשה! היה לי כואב לכתוב את הפרק אבל היה חשוב לי לכתוב אותו...
אל תשנאו אותי.
הפרק מוקדש לאנדי, שהכשרון כתיבה שלה חשוב יותר מתעודה דפוקה:)
רין♡

Green Flower, Blue Flower ~Larry~Where stories live. Discover now