Green Flower, Blue Flower ~Larry~

Chapter 30 - הארי

ישבתי בחדר ונעצתי מבט ריק בתקרה. אני לא מאמין שזה קורה! אני כזה אדיוט!
איך? ולמה בשם האל, השארתי את המחשב פתוח אחרי שהתכתבתי בצ'אט של גייז?!
אני כזה אדיוט!!
לואי בטח דואג, הבטחתי לו שאכתוב לו כשאכנס לבית...
הם לקחו כל כלי תקשורת. מחשב, טלפון, לפטופים. שכבתי על הגב, על המיטה, בחדר שנעלו אותי בו וכבר לא נראה כמו האזור המוגן שלי, אלא כמו כלא.
שמעתי מישהו מתעסק במנעול הדלת ואבא נכנס לחדר. התיישבתי מיד ונעצתי בו מבט, כל כך שנאתי אותו ברגע זה. הוא הביט בי, והתכופף כדי להיות בגובה העיניים שלי, "אדוארד? מי עשה לך את זה? מי גרם לך להיות כזה?"
"מי גרם לי?!" נאנקתי, האם הוא באמת חושב שזו מחלה שמישהו הדביק לי?!
הוא הביט בי, "זה לא אתה, אתה לא תועבה מגעילה."
הרגשתי את דמי רותח, "איך אתה מעז בכלל?! הוא לא תועבה, הוא האדם היחיד שהתייחס אלי טוב והבין אותי בזמן שאנשים כמוך, התועבות האמיתיות, עיקמו את אפם וקראו לי חולה וצחקו עלי!!" הטחתי בפניו. כעסתי כל כך! איך הוא מעז לדבר כך על לואי?!
מבלי לשלוט בעצמי, הסבתי את ראשי אל כל הדברים שהוא הכין לי. היו שם מכתבים, ופרחים שהתחלפו בכל יום, שירים, והקופסה של השוקולד שהכין במו ידיו, היה שם לב חרסינה בצבע ירוק...
אבא נעמד והתקרב לחפצים שלואי הביא לי. "כל אלו ממנו?" הוא שאל בקרירות. לא עניתי והוא פירש זאת ככן.
הוא זרק את הפרחים על הרצפה, יחד עם האגרטל, שנישבר ויצר שלולית מים וחרסינה על הרצפה, הוא קרע את המכתבים והשירים שנרטבו גם הם כשהגיעו לצרפה.
העיניים שלי דמעו, אבל לא רציתי שייראה אותי בוכה, וכבשתי את מבטי ברצפה, ששם הוא זרק גם את הקופסה, שנפתחה ושחפה תמונה שלו, שהחלה נרטבת לאיטה. החפץ האחרון ששבר היה לב החרסינה. וכשזה נפל על הרצפה ברעש, כבר לא שלטתי בדמעות שלי. צרחתי עליו בן התייפחות להתייפחות, קיללתי ודרשתי שיצא מהחדר.
הוא צעק עלי משהו על כך שאני חולה וזה מגעיל ויצא מהחדר, נועל אחריו.
שמעתי צעקות של ג'מה, היא צרחה על אמא על שנתנה לו לעשות את זה, אבל זה כבר לא היה משנה. מה שנשאר מהמתנות של לואי הייתה שלולית של מים, קרעי דפים וחרסינה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שבוע טוב, רין♡