Green Flower, Blue Flower ~Larry~

Chapter 42 - הארי

הרב שאר יישוב הנהן אלינו בראשו, מחייך. רציתי לצלוב אותו עם הזקן המטופש שלו.
לפתע הוא החל לדבר, "אני יודע שכולכם פה מתמודדים עם המחלה המתועבת הזו. אך אל חשש, אנחנו פה כדי לעזור."
הבטנו בו בדממה, חוץ מקמרון, שנאנח וגלגל את עיניו בקולניות. הרב הביט בו, "אתה בן של אלוקים?" הוא שאל לפתע. קמרון לא ענה. הוא לקח זאת כתשובה חיובית. "אז מה לך ולתועבה הזו. אנחנו יהודים." הוא אמר, מזלזל בפירוש בי, הנוצרי. פניו של קמרון התעוותו בעצבנות, אך הוא לא הגיב. הרב המשיך לדבר, על כמה שהומוסקסואליות זו תועבה שאלוקים שונא. "אדיוט." קאם לחש לי, "אל תקשיב לשטויות שלו." חייכתי. "אני לא."
זו הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לדבר בזמן שהרב הרצה. אהבתי את ההתחצפות של קאם.
הרב שאר יישוב סיים את דבריו והרב זכריה תפס את מקומו.
"הומוסקסואליות היא דבר שעובר בגנים." הכריז. הוא הגביה את הבריסטולים, "ולכן אני רוצה שתכינו עץ משפחה. תכתבו את כל קרוביי המשפחה, וליד כל שם, תרשמו מחלות, התמכרויות, והתנהגויות לא מתאימות-"
"התנהגויות לא מתאימות?" קמרון קטע אותו.
"התנהגות נשית מידי של אחד הגברים במשפחה, למשל." הרב ענה, ונעץ מבט כועס, שלבטח היה משתק אותי אילו הייתי קמרון.
קמרון הביט בו, הוא נראה מופתע.
"אתה בעצם אומר שאני מתרומם בגלל אבא שלי?!"
הרב חיכך בגרונו, מנסה שלא לצאת מכליו, "זה הגיוני שהתנהגות נשית מצד אביך תשפיע על גבריותך."
קמרון הביט בו כלא מאמין והשתדל שלא לצחוק.

ישבנו על הרצפה, מולנו בריסטולים ענקיים, מנסים לסמן בני משפחה מסוכנים.
שני הרבנים עברו בנינו, מעירים ומכוונים.
אמא ואבא גרושים... זו מחלה?
הרב שאר יישוב נעמד לידי ובחן את עבודתי. לא הכרתי את רוב דודיי, ולכן לא יכולתי לרשום יותר מידי.
"ההורים גרושים?" הוא שאל, בוחן את המילים, "אמא" ו"אבא" כשליד אבא יש עוד אשה. הנהנתי. "יש לך אחים?"
"רק אחותי."
"אתה גר עם אמא?"
"כן."
"אז סמן את הגירושים כבעיה."
הבטתי בו מופתע. "אבל למה זו בעיה?"
"היעדר דמות גברית בחייך."
"זה לא-"
"תן לי לשאול אותך משהו, מי אחראי לתפקוד הבית?"
"הא..." גמגמתי. אמא עובדת. היא לא עקרת בית. "אני ואחותי." עניתי לבסוף. "ואמא?" הוא שאל. "עובדת."
הוא צקצק בלשונו, "לא טוב." אמר והלך.
נשארתי שם, בהלם.
קאם לידי, שכנראה שמע את השיחה, התחיל לצחוק. "שמעת? אתה הומו כי אמא עובדת."
ניסיתי שלא לצחוק, אבל הצחוק של קמרון היה מדבק. הרב זכריה הופיע מולנו, ונראה זועם. "קמרון, אני אבקש ממך שלא להפריע להארי, שלוקח ברצינות את המטלה."
קמרון הביט בו, "כן, אדוני. אני מצטער שהפרעתי לך להאשים את המשפחה שלי במה שאני." הוא ענה בחוצפה, עיניו נעוצות בעיני הרב.
הרב נראה כאילו סטרו לו, "קום בבקשה." הוא ציווה יותר משביקש. "ולך לחדר -3."
השם הזה וצורת הגהתו בפיו של הרב נשמע מסוכן. קמרון נעמד, הוא לא נראה מפוחד, הוא הביט ברב בהתרסה והלך משם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפרק הזה מוקדש כל כולו ל-
iamlily28
שעלייה מבוססת דמותו של קאם(טוב, וגם קצת קמרון בויס)!
אפילו הגובה של שלו 1.53, ממש כמוה.

בכל מקרה, לילי עזרה לי המון בכתיבה של זה, אז אני פשוט רוצה להודות לה.

רין♡