פרק 4

3.3K 109 8
                                    


כשכנסתי לחדר שבו אח שלי מאושפז, ראיתי את פניו מבוהלות שידיו מלאות בדם.

צווחתי מרוב פחד שפלש לתוכי נבהלתי עד מצב שכבר לא ידעתי מה לעשות בכלל, פשוט קפאתי במקום.
"ט.. טיילו.. יילור צא.. צאי מפה מהר!!" ג'ונתן צעק עליי כואב בקולו מנסה לשרוד והפרצוף שלו שנראה מפוחד ולחוץ.

הלכתי כמה צעדים אחורה, ופניי התמלאו דמעות כשהבטתי לכיוון של אח שלי ויצאתי בריצה מהדלת כדי להזעיק עזרה הכי מהר שאני יכולה בשבייל להציל אותו.

"אח שלי פצוע בחדר אני צריכה תשעזור לי מהרר!!" צעקתי על האחיות והרופאים שהיו והם רצו לכיוון החדר.

שחזרתי ביחד איתם ראיתי את ההורים שלי עומדים מחוץ לדלת מחובקים ומפחדים.
הרופאים נכנסו בריצה לחדר ואמרו לי לחכות בחוץ שניסיתי להיכנס, ישבתי לצד ההורים שלי והחזקתי אותם חזק.

בחיבוק הכי חזק שיכולתי ופרקתי את כל הבכי שהתאסף אצלי, את כל החרא הזה שאני עוברת.
לא אכפת לי לאבד את עצמי העיקר לא לאבד את אח שלי או את המשפחה שלי.

"אמא, אבא מה עוד ראיתם??" שאלתי מתאמצת ומלאה בבכי על פניי למרות שאני כבר יודעת מה קרה וחוששת לגבי זה שאני יודעת מה יקרה.

"החדר כולו דם.." אבא שלי אמר וחיבק אותי ואת אמא שלי כשאני מחבקת אותו חזק ובוכה את כל כולי.

ואז נשמע ציפצוף ארוך שלא נפסק ומוכר, ציפצוף שחודר לאוזן ומחזק את הטראומה שכרגע אני עוברת מלא רופאים נוספים רצו לכיוון החדר ונכנסו עם הרבה מכשירים והלחץ רק עלה לי מלראות את זה.

זה סיוט.. בבקשה שזה רק סיוט.. מתחננת שזה סיוט ולא אמיתי.

התרחקתי מהאיזור
ההורים שלי עברו לשבת ליד המזכירות של המחלקה, ואני יצאתי מהלחץ הנורא מחוץ לבית חולים בוכה ומפחדת לאבד אותו..

ישבתי על הספספל קרוב לכניסה מודאגת כל כך ולא מפסיקה להוציא דמעות.
תוך כדי שאני מנגבת ומנסה לעצור את הדמעות אני שומעת רעש.

משום מקום עצר לידי רכב מסחרי שחור שהדלתות האחריות נפתחו ויצאו משם שלושה אנשים לבושים שחור וכיסוי פנים שלא מאפשר לראות אותם.

"הצילווו!" צעקתי לעזרה ואחד מהם הניח את ידו וסתם לי את הפה
הוא משך אותי לעבר הרכב העודי מתנגדת ומנסה לצעוק "לא בבקשה לאא" התחננתי וניסיתי להוציא קול בשביל שישמעו.

ניסיתי להתחמק בכל הכוח כמו לביאה שנלחמת עד שאחד מהם הפעיל כוח וגרם לי לשתוק
הכאב הזה.. צעקתי מבכי ואף אחד לא שמע
הם הכניסו אותי לבגאז של הוואן כבולה בידיים והדביקו לי סלוטייפ על הפה.

שהם נסעו הדרך הרגישה דרך ארוכה
עד שהם עצרו את הוואן וצעקות נשמעו ברקע.
החוטפים שלידי הטעינו את הנשקים ויצאו החוצה
מלחמת יריות התרחשה, הייתי במחשבה שאולי המשטרה הגיעה אליי איכשהו וניצלתי.

אהבת פשעWhere stories live. Discover now