הגעתי לאותו הבית חולים שם אישפזו אותה
אחרי עשרים דקות שהכניסו אותה לחדר.
הצמדתי שלושה אנשים שישמרו מחוץ לדלת שלה.
השכרתי מטפל צמוד שידאג לה.
לא היה ממנה שום מילת תגובה
"טיילור תתעוררי" ניסיתי איכשהו ולא הצלחתי.
לכשהיא שוכבת על המיטה רדומה וגופה סימנים.
איחרתי וזאת אשמתי, אם רק הייתי סוגר את הדלת שהיא לא תצא משם זה לא היה קורה עכשיו.
כל זה באשמתי.
שעתיים אחרי שהיא הייתה רדומה היא סוף סוף התעוררה התלונמה לה שקשה לנשום.
ראיתי את עיניה הירוקות והתעורר בי שמחה כמו שלא שמחתי בחיים.
"אני פה איתך" ליטפתי את שיערה החלק והבטחתי לה.
קמתי לשירותים, פותח את הברז שוטף את פניי עם המים שאספתי בשתי הידיים.
"זה לא קורה לי." הרגשתי שרגשות צפים ומתחילים לעורר בי כלפיה הייתי חייב לעצור את עצמי.
החטפתי אגרוף למראה שמולי ודם ירד מהחתכים הקטנים שהשבר גרם לי.
חזרתי לחדר היא שם ושמתי לב שטיילור פוקחת את העיניים.
"הווארד" היא קוראת בשמי מתיישב צמוד אליה ומחזיק את היד שלה.
"עדיף תנוחי.." הנחתי לה וביקשתי ממנה.
שתנוח, שתאסוף כוחות שתרגיש יותר טוב.
עטפתי אותה בשמיכה שלא יהיה לה קר ויצאתי מהחדר, אני חייב להתרחק ממנה.
זה יהיה טוב בשבילה, העיקר שתהיה מאושרת.
הרופא הגיע והודיע על מקרה איבוד הכרה שהיא עברה ושהיא יכולה לחזור הביתה.
"תקשיב לי טוב דוקטור." לא לקחתי סיכון ותפסתי בחולצתו.
"עם עוד פעם אחת יקרה לה מצב של איבוד הכרה, אני בא ישר אליך." הזהרתי ואיימתי עליו, כי חבל שאני מבזבז את הזמן שלי בלחזור לפה כל דקה.
ניסיתי להתרחק והיא הבחינה ועלתה על זה.
"עשיתי משהו אתה ככה?" שאלה והתעצבנתי שנהיה בי חולשה לקולה המרדים.
לא הגבתי, הייתי מרוכז ומבולבל לא ידעתי מה לעשות כל כך במצבי.
טיילור קמה על רגליה מתארגנת לצאת מהבית חולים ואני מתכופף
כדי להרים אותה.
"אני אסתדר הווארד.." היא הרחיקה את עצמה ממני וביקשה לחזור הביתה.
"את צריכה לנוח." מביט בה והיא מסיטה את פניה כדי לא להסתכל עליי.
"אני אנוח גם בבית." לא הסתכלה אפילו לכיווני.
תפסתי את ידה לאחר שהיא התארגנה והחזקתי אותה שלא תיפול בדרכינו לרכב שמחכה לנו בחוץ.
סימנתי לנהג שיסע אליה הביתה, בדיוק כמו שהיא רוצה אני לא אלחם.
אני לא בעניין המשחקים האלה של לרדוף אחרי מישהי.
לא יודע מה יש לה שהיא ככה זה סתם מחרפן אותי.
היא מתעלמת ממני ואף אחד בחיים לא היה מעיז להתעלם ממני.
•נ.מ טיילור
כמה דקות אחרי שהגענו לבית שלי הווארד תפס את גופי וניסה לעזור ללוות אותי לדלת.
"לא תודה, אני אלך לבד" הודתי בפניו אך לא היה מתאים בשום צורה והרחקתי את גופי ממנו.
הווארד הניח לי ונכנסתי לבדי הביתה בכוחות עצמי.
יצאתי ושמתי על עצמי פיג'מה וישר נשכבתי על המיטה.
התחלתי להבין הרבה דברים, ההבנה שלי לגבי הקרבה שלי להווארד היא מסוכנת מידי.
האהבה הזאת שאני מגנט לאנשים הלא נכונים זאת אהבה שהיא מעבר לגבולות, אהבת פשע.
אבל אחרי כל מה שהוא עשה למעני, קשה לי לחשוב על להתרחק ממנו.
הכרתי אותו קצת אבל עברתי איתו המון.
הוא סה"כ בן אדם טוב שדואג לי ורוצה שיהיה לי טוב.
אני מקווה שיהיה לו טוב.
הוא אחלה של בן אדם ומאוד מקווה שישמור על עצמו.
•נ.מ הווארד
הגעתי לאחוזה, יוצא מהרכב ומתקדם לאט לאט לכניסה של הבית שבפתח מלא מאבטחים עם נשק חם ביד.
עליתי לחדר ששם הנחתי את טיילור, הסתכלתי על המיטה הריקה וקצת מהבגדים שלה שנשארו בארון.
ישבתי על המיטה לוקח אחד מהבגדים של טיילור ומסניף את הריח שלה שהיה דבוק על החולצה.
הריח שלא נתן לי לשכוח ממנה.
טיילור? לא משנה כמה עצבים אני אחווה באותו רגע אני בחיים לא אפגע במי שקרוב אליה.
לא יכולתי לסבול את השקט שיש מהחדר שלה, ואיך שהחיוך שלה גרם לי אושר באותו יום במלון.
שהיא קפצה צחקה וצרחה כמו מטורפת, היום הכי כיף שקרה לי אי פעם.
אבל זה כבר היסטוריה.
לקחתי את הטלפון וחייגתי אליה, היא לא ענתה חייגתי אליה פעם שניה, ועוד פעם לא ענתה .
התחלתי טיפה להשתגע
"טיילור בבקשה תעני" הפכתי אובססיבי ואחרי ניסיונות נוספות וכושלות.
היא לא ענתה.
זרקתי את הטלפון לצד השני של המיטה ומתרסק על הריצפה. "איך הגעתי למצב הזה פאק.."
אני מתעצבן על עצמי ואחרי כמה שניות קיבלתי צלצול..
YOU ARE READING
אהבת פשע
Romanceטיילור, כל חייה השתנו ברגע שהיא נתקלה בגבר הלא נכון שרק אשמתו הכל השתנה. מהחיים הרגילים והטובים שהיו לה היא נשאבה לתוך החיים המסוכנים ביום יום. היא לא תצליח לצאת מזה בלי שמישהו מקורב אליה ישאר חי. הגבר הזה שפגשה, כל חייה היא תעבור טראומה ומלא חוויות...
