שעה שבע בבוקר מוצאת את עצמי בהלוויה של שטיין, הרבה אנשים שככל הנראה מעורבים בעולם הפשע.
הגיעו לעשות לו כבוד
הבני דודים שלו, אחותו ואחיו הקטן.
הביאו את גופתו של שטיין מכניסים אותו אל תוך הבור שחפרו בשבילו והחלו לכסות עם החול שמעלים אותו לתמיד.
זלגו דמעות מעיני מלחשוב שלא אראה אותו שוב.
אחרי שכולם כבר הלכו נעמדתי לבדי מול הקבר שלו חושבת לעצמי מה יהיה ההמשך.
"הגעתי במיוחד בשבילך." אומרת מקווה שהוא שומע אותי.
"מקווה שאתה שומר על עצמך, ושומר על אח שלי ושאח שלי שומר גם עליך."
"מקווה ששניכם תסתדרו שם ולא תלכו מכות." זורקת ציחקוק קטן ומנגבת את דמעותיי.
"מקווה שתסתכלו עליי שורדת למענכם, אני אסתדר ואהיה חזקה, מבטיחה."
שעתיים אחרי חזרתי הביתה, בתיכנון כבר לעלות לחדר אבל אז פשוט מתרסקת על המיטה.
בלי כוח לכלום בלי חשק שקיים לגבי שום דבר.
פותחת את הטלפון.
ולא מפסיקה לנסות להתקשר לשטיין למרות שמת.
במחשבה שאולי כל זה חלום והוא בכלל חי ויענה לי.
"אני מתגעגעת אליך חתיכת חראא!!!" צווחתי מהכאב והטלפון שזרקתי אותו בוכה ומתעצבנת שככה הוא נתן לעצמו לעזוב אותי.
אני אשרוד, אני אעבור גם את זה.
אבל הזמן לא ישכיח שום דבר ממה שקרה.
שנה אחרי
סיימתי יום עבודה וזה אכן היה יום מתיש, עשיתי את דרכי לתחנה ועליתי על האוטובוס.
האוטובוס שעשה סיבוב ארוך ועבר ליד החומה ששם הכרתי את שטיין זוכרים?
העור שלי באותו רגע הפך לעור ברווז, מסתכלת ומסיתה מבטי לצד כדי לא להתקל בעבר הכואב.
האוטובוס המשיך את המסלול והפעם לכיוון האיזור שהייתי צריכה, יורדת בתחנה והולכת שלוש דקות מרחק מהבית שלי.
"היי אמא" השמעתי קול שהגעתי ונכנסתי לבית זורקת תיק העבודה בפינה הימנית ליד הדלת.
לאחר מכן עליתי לחדר מורידה מגופי את הבגדים ורואה כל זיכרון על הגוף שלי, הצלקות מכל מה שעברתי וחטפתי.
ושטיין שהציל אותי מכל מקרה הכי קטן עד המקרה הכי גדול.
YOU ARE READING
אהבת פשע
Romanceטיילור, כל חייה השתנו ברגע שהיא נתקלה בגבר הלא נכון שרק אשמתו הכל השתנה. מהחיים הרגילים והטובים שהיו לה היא נשאבה לתוך החיים המסוכנים ביום יום. היא לא תצליח לצאת מזה בלי שמישהו מקורב אליה ישאר חי. הגבר הזה שפגשה, כל חייה היא תעבור טראומה ומלא חוויות...
