•נ.מ טיילור
התעוררתי למיטה ענקית לבנה ושכחתי איפה אני נמצאת, בסוויטה הזאת שהווארד סידר לי.
כבר בוקר בחוץ, לקחתי את כל הדברים שלי ויצאתי ישר מהדלת למעלית.
יצאתי מבניין המלון ולא נשאר לי שום כסף לחזור הביתה, התקשרתי לאון וביקשתי ממנו טובה שיקח אותי.
הוא הגיע ואסף אותי
"את נראת נורא" הוא זילזל וצחק עליי.
"תסתום ותסתכל לאן אתה נוסע." מסדרת את איך שאני נרא. ומסתכלת על עצמי מהמראה הקטנה שיש באותו.
און קיבל נהיה לחוץ הוא קילל בלי סוף כל הדרך ולחץ על הגז.
"תרגע." הוא הבחין בדבר לא תקין, אני כל כך חלשה שאין לי כוח לעוד מקרים.
הוא נסע במהירות לבית שלי לא הבנתי מה קורה שקלטתי רכב אפור עוקב אחרינו.
"מי זה?" מסתכלת על און בעיניים וכנראה שגם הוא הכניס את עצמו לסיבוכים.
לא לא מאמינה שנתקלתי לדבר הזה שוב, אני מותשת.
"לא מחפשים אותי, רוצים אותך." און זרק והיה נראה שהוא מגן עליי.
מי אלה יכולים להיות, מה לי ולעולם הזה.
רכב עצר מלפנינו וחסם מאיתנו את הדרך למשיך הלאה, יצאו במהירות רעולי פנים בידיהם אקדחים שמכוונים אלינו.
ואון פעל בלי היסוס הוציא את האקדח שלו מהגב של המושב.
הוא יצא טוען את הנשק ונורה מול עיני
"און!!" צורחת את השם שלו וחשתי בסכנה.
אין בסביבה אף אחד שיכול להציל אותי כרגע והם היו שתי רכבים שחסמו את דרכינו.
אחד מהאנשים התקרב ניסה לפתוח את הדלת ותופס אותי תוך שאני בועטת בו ומנסה להתחמק.
"תעזוב אותי!!" צורחת בכל כוחי שמישהו רק ישמע ויזעיק לעזרה.
און שכב על הריצפה מדמם עומד למות, לא האמנתי שזה שוב קורה לי אותו מקרה.
האדם שרעול בפניו לבוש בבגדים שחורים תפס אותי שחבריו בחוץ מחכים שיוציא אותי מהרכב.
שובר את החלון אחרי מלא ניסיונות בשביל לפתוח שולף אותי מתוך הרכב וסוחב אותי עם ידו שסותם לי את הפה..
והכניסו אותי לבגאז של הרכב שלהם עד שהגענו למין מקום ריק ומוזר באמצע הבוקר.
תפסו אותי שניים סוחבים אותי כאני עדיין מנסה להלחם על החיים שלי ולא מוותרת.
הם קשרו אותי במרתף חשוך עם אור קטן שתקוע מעליי.
"מה את בשביל הווארד?" שאל האדם שכנראה ניהל את כל העניין החטיפה התכופף וניסה להוציא ממני מידע.
"שחרר אותי נשבעת לך אני לא יודעת עליו כלום." הוא תפס בשיערי ואיים עליי איים לפגוע במשפחתי בדבר הכי יקר לי.
"כדאי לך להגיד לי דברים שאת יודעת!" הוא אמר,
"מ.. מי אתה?" אני שואלת כאשר אני חבולה בגופי על הריצפה.
"באסטינו" הוא הכיר לי את שמו ומהכאב לא הפסקתי לצרוח ולבכות את חיי.
הוא סתם לי את הפה בסלוטייפ.
"את כבר בלתי נסבלת." סגר את הפה שלי והחטיף לי סטירה ללחי.
הוא צעק עליי שהוא לא מפסיק להכות אותי, צועקת בתוך הנפש שלי שכבר סובלת.
לאט לאט נהיו סימני חבלה בגופי.
הוא יצא והשאיר אותי סובלת וכואבת בכל גופי ללא שום מצב לחיות.
הכל כל כך חשוך שחור ואפל.
קשורה ומנסה לחשוב על דרך לצאת מכאן למרות שאני חלשה ואין בי את הכוח הזה.
•נ.מ הווארד
התעוררתי מהשינה לבשתי את החולצה המכופתרת שלי והלכתי לבדוק מה עם טיילור.
דפקץי בדלת הסוויטה שלה מלא פעמים ושום תגובה לא צצה ממנה.
לקחתי את המפתח ספייר של הסוויטה שקיבלתי ופתחתי אותו בסיבוב.
החדר היה חשוך היה נראה שהיא עזבה כבר את המקום.
התקשרתי אליה לנייד ולא היה שום מענה.
אני מתארגן במהירות נכנס לרכב שלי ונוסע למקום העבודה שלה.
החנתי מול כניסה המסעדה בזריזות יצאתי מבלי לסגור את הדלת על אחריי בהליכ המהירה לתוך המקום עבודה.
"רמי." צעקתי את השם שלו והוא הגיע מהר, כפי שרציתי.
"טיילור כאן?" שאלתי והרגשתי שהיא לא נמצאת וכל היה.
"היא לא הגיעה גם לא ענתה לטלפונים." כך הרגשתי, ביזבזתי מהזמן הזה.
חזרתי לרכב טורק את דלת מתניע ונוסע במהירות ומתקרב לצומת בה מלא ניידות משטרה.
שמתי פרקינג ועצרתי עם הבלם בעצירת פתע, עשיתי סיור קטן, הרכב לא מוכר והכל מנופץ.
בצד השני שוכב גופה של גבר שחיררו את גופו, ובתוך הרכב מצאתי את התיק של טיילור.
"טיילור?" אמרתי לעצמי
מי עשה את זה? מי האמיץ שעשה את זה?.
חזרתי לרכב וקיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה.
"הנסיכה שלך אצלי, כדאי לך לבוא." זה באסטינו הבן של זונה הזה.
האפס הזה אני אוריד לו את היד.
YOU ARE READING
אהבת פשע
Romanceטיילור, כל חייה השתנו ברגע שהיא נתקלה בגבר הלא נכון שרק אשמתו הכל השתנה. מהחיים הרגילים והטובים שהיו לה היא נשאבה לתוך החיים המסוכנים ביום יום. היא לא תצליח לצאת מזה בלי שמישהו מקורב אליה ישאר חי. הגבר הזה שפגשה, כל חייה היא תעבור טראומה ומלא חוויות...
