אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 1

אפרודיטה אחזה במזוודה ורודה בעודה צועדת במעבר ותרה אחר מקום ישיבה. לאחר שני סיבובים, כשכבר השלימה עם העובדה שתצטרך להשפיל את עצמה ולעמוד, מצאה מקום פנוי ליד אלה ברונטית שאחזה בספר גדול.
"אהם אהם" כחכחה אפרודיטה בגרונה אך האלה אפילו לא הרימה את מבטה "היוש!" היא ניסתה שוב בקול רם יותר "אני יכולה לשבת כאן?"
"מה? אממ כן" האלה הרימה את ראשה וחשפה זוג עיניים אפורות כעין הסערה. אפרודיטה לא יכלה להסיר את עיניה מהן, עיניה של הנערה היו מהפנטות.
היא קלטה שהיא בוהה, אך למזלה, האלה כבר חזרה לספר ולא שמה לב למבטה של אפרודיטה.
"על מה את קוראת?" שאלה אפרודיטה
"ספר מרתק על ההיסטוריה שלנו" אמרה האלה בחיוך רחב "על גאיה ואוראנוס ועל הטיטאנים... אם תרצי אני יכולה להשאיל לך אותו."
"לא תודה." אמרה אפרודיטה "אני פחות בקטע של ספרים"
האלה נראתה מעט מאוכזבת כשלפתע קפצה "לא הצגתי את עצמי. אני אתנה" היא הושיטה את ידה ללחיצה.
"אפרודיטה" היא לחצה ידיים עם האלה והניפה את מפל שערה הבלונדיני לאחור.
" נו... לא מעניין אותך איזו אלה תהיי?" שאלה אפרודיטה "שמעתי שאלות הגורל בעצמן יבואו. זה יהיה מה זה מגניב! אני חשבתי להיות אלת ה..."
אתנה הקשיבה בחצי אוזן לאפרודיטה, שהייתה עסוקה בלפרט על התפקיד העתידי שלה. אתנה חשבה על זה גם, כמו כל אחד, אך לא אמרה זאת בקול. הרעיון שיקבלו תפקיד לכל חייהם נשמע לה מעורר יראה.
"אתנה" אפרודיטה נקשה באצבעותייה
"מה?"
"את מקשיבה לי בכלל? שאלתי איזו אלה תרצי להיות"
"אה, אמ, לא ממש חשבתי על זה, אני מעדיפה לא להגיד למקרה שאלות הגורל יודעות לקרוא מחשבות"
"למה?" אפרודיטה תמהה " אם הן יודעות לקרוא מחשבות זה מעולה, לא? כאילו, אם הן ידעו מה אנחנו חושבים הן יתחשבו בזה לא?"
"אני לא בטוחה, הרי ידוע ששלושת אלות הגורל הן לא בדיוק, אממ נחמדות. אבל יכול להיות שזו סתם שמועה..."
אתנה ראתה שאפרודיטה מנסה להדחיק כל מחשבה על התפקיד שאותו רצתה. היא הרגישה קצת לא נעים מזה ששיקרה אך בדבר אחד הייתה בטוחה- שלוש סבתות שיכולות לקבוע מתי תמות לא יכולות להיות נחמדות!
"יש לי רעיון איך נכיר אחת את השנייה יותר טוב- אני אשאל אותך שאלה ואת תצטרכי לענת לי בכנות ואז נתחלף" אמרה אתנה לאחר כעשר דקות, וכשראתה את הבעת פנייה של אפרודיטה הוסיפה "אל תדאגי זה יהיה כיף"
"מה כיף בלשאול שאלות?" אפרודיטה הסתכלה על אתנה כאילו היא משוגעת
"נו רק תנסי!"
"טוב בסדר, אבל את מתחילה!"
"אין בעיה" אמרה אתנה "טוב אמ... מה התחביבים שלך?"
"אוי זה קל –שופינג, שידוך בין אנשים וצפייה בסרטים רומנטיים" אמרה מתמוגגת על תחביביה "מי הוא האל המושלם בשבילך?"
אתנה חשבה קצת ואמרה "אני חושבת שהוא צריך להיות אכפתי ורגיש, אבל לא רכושני! שיהייה רומנטי אבל לא קנאי מידי"
"ומה עם מראה חיצוני?" שאלה אפרודיטה, מאוכזבת מעט
"את שאלת כבר" אתנה נזפה בה בשעשוע, שמחה לראות אותה נהנית מהמשחק "מה את מחפשת בגבר האידיאלי?"
" שיגן עליי וידאג לי, שיהיה קשוח אבל רומנטיקן ושיהיה חתיך! עם קוביות בבטן חובה!"
אתנה גיחכה, אפרודיטה נשמעה לה קצת שטחית, אבל היה בה גם משהו אחר- אתנה חשבה שאם תצטרך עזרה, אפרודיטה תהייה שם.
"מה הצבע האהוב עלייך?" שאלה אפרודיטה והעירה את אתנה מהרהוריה
"בין כחול לירוק, טורקיז כזה, ומה הצבע האהוב עלייך?" שאלה
"אי אפשר לבחור אחד! כל הצבעים כל כך מיוחדים... אבל אם אני חייבת... ורוד. הוא כזה צבע שמח את לא חושבת?" אפרודיטה אמרה בשמחה