אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 4

בעקבות הבלגן, אתנה איבדה את חברותיה וכעת צעדה מאחורי אחד מהאלים שהתווכחו קודם- היה לו שיער שחור פרוע ונתזי מים נשארו כעקבות עם כל צעד שלו. לפתע הוא הסתובב וראה את מבטה של אתנה נעוץ בו, הוא חייך ואתנה הסמיקה והסיטה את מבטה. הוא השיב את מבטו קדימה והמשיך לצעוד. היא כבר לא הסתכלה עליו אך מראה פניו לא מש מזיכרונה- היו לו עיניים בגוון הירוק האהוב עלייה ונדף ממנו ריח מלוח של מי ים, לא היה קשה לנחש איזה אל הוא יהיה. כשהגיעו לאמפיתאטרון התיישבו כולם על ספסלי האבן וחיכו. המנהל עלה על הבמה "נא לשמור על השקט בבקשה, עוד מעט יגיעו אלות הגורל אז הקפידו להתנהג כשורה."
ברגע שבריאראוס סיים את דבריו, שלושת אלות הגורל התגשמו על הבמה בקול נפץ.

כשאלות הגורל הופיעו על הבמה, רוב האלים קפצו בבהלה, אפילו זאוס קפץ, למרות שלא היה מודה בזה בחיים. פוסידון ידע שהוא אמור להתרגש, בכל זאת, עכשיו יכריזו מה ייעודו בעולם, אך הוא לא יכל להפסיק לחשוב על האלה שצעדה מאחוריו. על שיערה המתולתל שנח על כתפייה ועל עיניה האפורות, ואיך שהיא חייכה במבוכה כשהוא הסתובב לעברה- חיוך קטן וחמוד. מעניין איזו אלה היא תהייה, הוא חשב לעצמו, אולי אלת היופי...
"היי!" העיר אותו האדס "על מה אתה חושב?"
"אממ" עכשיו היה זה תורו של פוסידון להסמיק "שום דבר"
אלות הגורל החלו להקריא את שמות בזה אחר זה-
"היפנוס"
אל מנומנם למראה התקדם לבמה בישנוניות, הוא נעמד על הבמה ואלות הגורל הסתחררו סביבו. לבסוף הן נעצרו ואמרו- "ברכות להיפנוס, אל השינה והחלומות" לפתע היפנוס כבר לא היה לבוש בבגדיו הרגילים אלא בכיתון יווני עם עיטורים כחולים בצורת האות Z בשוליו. נשמעו מחיאות כפיים ואל השינה חזר למקומו.
פוסידון שם לב שאלות הגורל לא מדברות רגיל, בכל פעם, אחת האלות אמרה מילה והן השלימו אחת את השנייה מה שנשמע קצת מוזר, זה נשמע בערך ככה- "ברכות. להיפנוס. אל. השינה. והחלומות."
הרשימה נמשכה והיה נראה כאילו היא לא נגמרת
"ארטמיס"
ארטמיס פסעה לעבר הבמה. אלות הגורל חגו סביבה והודיעו כי היא אלת הציד וחיות הבר. וכמו האלים לפניה, גם בגדיה הוחלפו בכיתון עם ירחים בשוליו. אחריה הגיע אפולו שהוכתר כאל השמש, המוזיקה, הנבואה והרפואה. אחריהם הגיעה אפרודיטה- אלת האהבה והיופי. וסוף סוף-
"אתנה"
אתנה עלתה לבמה בצעדים נחושים ופוסידון חייך לעצמו. אלות הגורל חגו סביבה "ברכות לאתנה, אלת החוכמה, הקרב, האומנויות והצדק." אתנה הייתה לבושה לפתע בכיתון עם עיטורי ינשופים. היא חייכה בביישנות לשמע מחיאות הכפיים וחזרה למקומה, ליד אפרודיטה. לבסוף אחרי שארס נבחר להיות אל המלחמה אלות הגורל ירדו מהבמה ונעמדו לצד בריאראוס.
"תודה רבה לאלות הגורל שהקדישו מזמנן בשבילנו" בריאראוס חיכה למחיאות כפיים "ועכשיו, לכמה הודעות חשובות לא פחות: אתם תחולקו לארבע קבוצות כשבכל קבוצה בין חמישה לשישה אלים, הקבוצה תהייה כמו משפחתכם לשנה הקרובה והתחרויות שיתרחשו יהיו לפי קבוצותיכם. כל שתי קבוצות יהיו לכיתה אחת. החלוקה נעשתה בצורה שרירותית לחלוטין ואין לעבור קבוצה. אלא אם קורים אחד מהתנאים הבאים-"
"אה סליחה?" פוסידון נעמד והתעלם מזאוס, שסימן לו לשבת בידו "לא קיבלנו תפקיד, זתומרת אני והאחים שלי"
בריאראוס לא נראה כועס במיוחד על כך שהפריעו לו "תזכיר לי מה שמך?"
"פוסידון. ולאחיי קוראים זאוס והאדס"
ההבנה הפציעה על פניו של המנהל "אל תדאג. בסוף הכינוס גש לאלות הגורל יחד עם האחים שלך"
"תודה רבה" פוסידון הודה למנהל והחל להתיישב "וסליחה"
"מה נראה לך שאתה עושה?! ככה מתפרץ לדבריו של המנהל" זאוס רטן
"אני מצטער זאוס, אולי לך לא אכפת מהתפקיד שלך, אבל לי כן!"
"לא אמרתי ש-"
"תסתמו שניכם" נהם האדס
פוסידון וזאוס שלחו אחד לשני מבטים כעוסים ופנו להקשיב למנהל-שהסביר על מערכת השיעורים.
בתום הכינוס, בעוד כל התלמידים פנו לכיוון היציאה, שלושת האחים פנו לכיוון ההפוך, אל אלות הגורל.
"פוסידון זאוס והאדס- אתם שלושתכם אלים רבי עוצמה, ולכן האחריות על העולם כולו מתחלקת בין שלושתכם, נפיל גורל והוא יקבע מי ישלוט באיזו ממלכה" אלות הגורל סיימו את נאומן ומיהרו להסתדר במעגל. הן התדיינו ביניהן ונראה כי הגיעו להחלטה.
"ברכות זאוס, אתה הוא שליט השמיים מטיל הרעם והברק" לפתע רוח נשבה סביב זאוס ולאחר שהרפתה ממנו הוא היה לבוש בכיתון עם עיטורי ברקים.
"ברכות פוסידון" פוסידון פסע קדימה "אתה הוא שליט שבעת הימים ואדון הסוסים" גל עצום כיסה את פוסידון וכשנטף ממנו, האל היה לבוש כיתון בעל עיטורי קלשונים ירקרקים. למרבה הפלא, הכיתון היה נוח למדי.
"ברכות האדס" האדס צעד גם הוא קדימה "אתה הוא שליט השאול ומעמקי האדמה" אפלה שחורה עטפה את האדס וגם הוא, כמו אחיו לבש כיתון (עם עיטורי גולגולות) פוסידון הסתובב אל עבר אלות הגורל אך במקומן נשאר רק ענן ערפל מנצנץ.
הוא חזר לעבר אחיו- זאוס נראה מרוצה להפליא וניפח את חזהו ואילו האדס נראה מדוכדך עוד יותר מהרגיל, הוא הסתכל על כיתונו בעגמומיות ונאנח.
שלושת האחים יצאו מהאמפיתאטרון כשלפתע פוסידון הבחין באלה שהייתה שעונה על העץ הקרוב "תתקדמו בלעדי" זרק לאחיו " אני כבר אצטרף אליכם"
"היי" הוא אמר לאחר שהגיע אל העץ "חיכית לי?"
"לא" אתנה אמרה "הרגשתי צורך לצאת לשאוף אוויר"
"כן, כי בבית ספר שכולו פתוח אין מספיק אוויר" פוסידון הנהן וחייך
והיא הסמיקה "רציתי לצאת מהרעש, ופה היה שקט ונעים במיוחד"
"תירוץ טוב" הוא ממלמל
"היי!" אתנה דחפה אותו קלות "זה לא תרוץ!"
"אה אה"
"ולמה אתה כאן? חיפשת אותי?" היא שאלה בנימה ערמומית
"ראיתי שאת עומדת לבד, אז באתי לראות מה קרה" הוא אמר, מה שהיה חצי נכון
"אז אתה אל הים?" היא שאלה
"איך ידעת?" הוא התפלא
"אוי נו זה כל כך שקוף! אתה משאיר עקבות מים מלוחים בכל מקום שאתה דורך בו ואפשר להריח את ריח הים גם אם אעמוד עשרה מטרים ממך"
"את מרשימה אותי" גם יפה וגם חכמה! חשב
"תודה לך מושל הימים" היא אמרה בטון סמכותי והחוותה קידה חיננית
"על לא דבר גבירת הינשופים" הוא חיקה את קולה ושניהם פרצו בצחוק
"אני חייבת לזוז, אפרודיטה תתחיל לדאוג לי" היא נאנחה והתקדמה לעבר בניין בית הספר.
פוסידון עקב במבטו אחריה, והתקדם גם הוא לכיוון הבניין, נותן לחיוך לכסות את פניו.

אל תשכחו לכתוב בתגובות מה חשבתם♡