אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 14

"מה זה היה עכשיו?" אפרודיטה שאלה בשילוב ידיים
"עזבי" אתנה סגרה את הדלת והתיישבה על הכיסא באנחה "טוב היינו באמצע משהו. מה חדש איתכן?"
שאר האלות הביטו אחת בשנייה, והבינו שההחלטה הכי חכמה תיהיה פשוט להניח לאתנה בשקט.
"טוב אז כבר התחלתי לחשוב על סממן מיוחד" אמרה ארטמיס
"באמת?" אתנה חייכה "מגניב!"
"כן. את האמת שקיבלתי את הרעיון מכן. אני עומדת להקים קבוצת ציידות" ארטמיס השתהתה לרגע "בתולות"
"מה?!" אפרודיטה צווחה "למה שתעשי דבר כזה?!"
אתנה והסטיה הביטו בארטמיס בפליאה אך ארטמיס לא נסוגה
"כי יש לי שכל. ועיניים. אתנה בדיכאון כבר כמה ימים רק בגלל אל אחד"
"אני מודה שהשבוע האחרון לא היה מהנה במיוחד" אתנה אמרה לאיטה "אבל בסופו של דבר, כשאת פוגשת את האל הנכון, זו תחושה מדהימה"
אפרודיטה הנהנה בהסכמה ושלחה לאתנה קריצה אך לארטמיס היה מה לענות "נכון, אבל עד שתמצאי את 'האל הנכון' תעברי דרך ארוכה של בכי, דיכאונות ושברון לב. אני מעדיפה פשוט למנוע את זה"
"פסיכית" מלמלה אפרודיטה
"אני יודעת שקשה לך לקבל את זה אפרודיטה" ארטמיס חייכה אליה ממושבה על הרצפה "אבל זו ההחלטה שלי. ואני מקווה שתכבדי אותה"
אלת האהבה נענעה את ראשה כלא מאמינה "בסדר ארטמיס. אבל יאמר לפרוטוקול שאני לא תמכתי בהחלטה הזאת מההתחלה"
"טוב שמענו את החדשות ה, אמממ, מסעירות של ארטמיס. מה איתכן?" שאלה אתנה
"אני התחלתי לצאת עם מישהו" אפרודיטה אמרה
"ובמעבר חד" מלמלה הסטיה וארטמיס צחקה
"מי זה?" ארטמיס שאלה "ארס?"
"לא. הפייסטוס"
אתנה חייכה בידענות "חשדתי בזה מההתחלה! עוד מהחלוקה לקבוצות"
אפרודיטה חייכה אליה והמשיכה "הוא ממש חמוד. והוא ממש לא מה שהייתן מצפות!"
"אני שמחה בשבילך" הסטיה הכריזה וקמה, מיישרת את הכיתון שלה "כדאי שנצא עכשיו אם אנחנו לא רוצות לאחר לשיעור"
כולן נאנחו ומיהרו לצאת מהחדר, ממהרות לכיוון שיעור טבע.

עבר שבוע מאז פוסידון דפק על דלת בנות דלתא, והאלים ישבו מחוץ לחדר המנהל, מחכים בקוצר רוח לשיחה על הסממן שלהם.
הרה בדיוק יצאה מחדר המנהל, מחייכת בראוותנות. אתנה התרוממה ממקום מושבה ודפקה על הדלת, מיישרת את כיתונה בלחץ קל.
"יבוא" נשמע קול עמוק מבפנים ואתנה נכנסה
"שלום" היא חייכה והתיישבה מול שולחן המנהל. מעברו השני ישב בריאראוס, שישב, כרגיל, כשמאה זרועותיו מתנופפות סביבו ועוסקות בפעילויות שגרתיות.
"אתנה. כבר יש לך רעיון?" פתח ההקאטונכרי בלי הקדמות מיותרות וכל ידיו נעצרו מעיסוקן.
"פחות או יותר. חשבתי על עיר. אולי"
"רעיון מצויין! רק תני לי רגע להוציא מפה" הוא פתח מגרה בצד השולחן הענק והוציא ממנה מפה גדולה של יוון. הוא פתח אותה אל מול אתנה והרכיב משקפי קריאה "אז תראי, יש את האיזור הזה, בחצי האי פלופונס, דיי הררי. ואת כל האיים כאן כמובן. או ואת האיזור הזה באתיקה, מישורי, צמוד לים. ואת האזור הזה בצפון, ממש כאן"
"האיזור הזה נשמע מעולה" אלת החוכמה חייכה והצביעה על מישור אתיקה
בריאראוס החליף מבט מעורר חשד עם המורה "את בטוחה?"
"כן! יש בעיה עם האיזור הזה?" היא שאלה בבלבול
" לא לא" בריאראוס מיהר להרגיעה אותה "אבל אולי תצטרכי להתאמץ כבר כדי לזכות בו. מוקדם יותר היום הגיע אל אחר שהאיזור מצאה חן גם בעיניו"
"אוקיי" אתנה שילבה ידיים, נחושה להצליח באתגר "תודה רבה אדוני. יום נעים"
היא סגרה את הדלת אחריה, ופנתה לכיוון המעונות, מוחה מתפוצץ מרעיונות.
....

למחרת, אתנה יצאה מהספרייה כשידיה מלאות בספרים, כשלפתע פוסידון נעמד מולה
"את עושה את זה בכוונה?" הוא ירק "את עדיין כועסת על מה שזה לא יהיה שקרה בתחילת הסמסטר!"
"על מה אתה מדבר?!" אתנה הישירה מבט אל עיניו הירוקות של אל הים
"כאילו שאת לא יודעת" הוא כעס
"רק שאני באמת לא יודעת!" היא התחילה להתעצבן
"הסממן המיוחד שלנו! אני חשבתי על מישור אתיקה לפנייך!"
"זה אתה?!" אתנה כעסה "אתה לקחת את העיר שלי?!"
"העיר שלך?! איך את מעזה?!" הוא רתח "אני חשבתי עליה לפניך ואני גם אזכה בה!
"מה כל כך חשוב לך בה בכלל?"
"מה היא כל כך חשובה לך בכלל?" הוא הפנה את השאלה כלפיה והיא גילגלה עיניים "היא באיזור גיאוגרפי מושלם ויותר מזה, יש לה גישה מושלמת לים! כל הכלכלה של התושבים שיגורו שם תסתמך על דיג!"
"יש לך מלא איים שאתה יכול לקבל תשאיר לי את מישור אתיקה!" היא אמרה בכעס
הוא צחק בקול "מאוחר מידי אתנה. תתכונני להפסיד"
"אני עומדת לנצח ואתה יודע את זה! ועכשיו אם תסלח לי" היא עקפה אותו והתרחקה בכעס.
פוסידון הביט בה בעיניים רושפות, מוכן לעשות הכל בשביל המשימה.

מה חשבתם? מוזמנים לכתוב לי בתגובות♡