אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 25

תנטוס והאדס נכנסו לחדר האוכל והעמיסו על מגשיהם אמברוסיה ופירות טריים. הם הביטו סביבם ותהו היכן לשבת: בשולחן השמאלי ישבו בנות קבוצה דלטא ואפרודיטה, בשולחן מאחוריהן ישבו זאוס, הרה, אפולו, פוסידון, ניקה ודמטר, בשולחן המרוחק ביותר ישבו נמסיס ואייריס ובשולחן הקרוב ביותר לכניסה ישבה הקטה. תנטוס והאדס התקרבו אליה והתיישבו. שלושת האלים אכלו ודיברו בינהם כשלפתע-
"מה קורה כאן?" קראה נמסיס, מביטה על שולחנה הרועד
"משהו קורה בחוץ" אפולו קרא בעוד כוסו המשקשקת מתיזה נקטר לכל עבר
הרמס הביט מעבר לעמודי השיש הגדולים וראה דמות רחוקה, הוא צמצם את עיניו "יש שם משהו. משהו גדול"
שאר האלים קמו ממקומם והסתכלו גם הם, נחרדים לראות מפלץ ענק מתקרב לכיוון שערי האולימפוסכול
ארס זינק ממקומו ורץ לכיוון הנשקייה, מוביל את שאר האלים אחריו "קחו כמה שיותר מגנים וכלי נשק. אסור לתת לו להגיע למבנה"
האלים תפסו קסדות, שריונות, מגנים וחרבות, ממהרים אל החצר בתערובת רגשות של נחישות ובהלה.

המפלץ התקדם לעבר מבנה בית הספר בצעדים איטיים , בעוד האלים הצעירים מנסים לעצור בעדו. אתנה מיהרה לרכוס את השריון שלה וחבשה קסדה- אשר מייד השתנתה לצורת ראש ינשוף. היא תפסה חרב ארד ומיהרה לקרב, מזנקת ומשספת. מימינה, ארטמיס ואפולו ירו חצים במהירות מרשימה, והיו שרויים בתחרות:
"20 אחות קטנה" אפולו הכריז "נראה אותך מתחרה בזה!"
"27" ארטמיס קראה "ואני לא אחותך הקטנה"
הוא הביט בה כלא מאמין וכיוון חץ נוסף לעינו של המפלץ.
פאן ודמטר כיוונו גפנים אשר התלפפו סביב רגלי המפלץ והאדס ותנטוס איחדו כוחות והעלו שלדים שפרצו מהאדמה וניסו לבלום אותו. פוסידון היה היחיד שנראה מתקשה, הוא לבש שריון ארד שבהק באור כחול אך לא הצליח להלחם עם חרבו. הוא רטן וניסה להיטיב את האחיזה בחרב, שהייתה נוקשה בידו.
"פוסידון" נשמעה צעקה והוא הסתובב, אפרודיטה עמדה ליד ערמת כלי הנשק ונופפה לו "נסה את זה"
הוא תפס את כלי הנשק המשונה- היו לו שלושה חודים שהתחברו למוט ארד, שהתאים בדיוק לידו של אל הים. הוא חייך בתודה לאפרודיטה וחזר לקרב, מצליף ודוקר את היצור בכוחות מחודשים.
הקרב נמשך זמן רב והאלים הלכו והתעייפו
"זאוס" פוסידון קרא "יש לי רעיון"
זאוס חייך "אתה חושב על מה שאני חושב שאתה חושב?"
"נחשמל אותו!" קראו שניהם והחלו לפעול, אל הים זימן גלים שהקיפו את המפלץ והרטיבו אותו בעוד זאוס עצם עיניים והתרכז.
"כולם להתרחק" קרא שניות ספורות לפני שנשמע רעש מעורר אימה- האוויר התפצפץ וכל מה שנותר מהיצור היה שלולית מי מלח וריך חרוך. האלים הריעו לזאוס המותש, ומיהרו להיפטר מהחרבות והמגנים. פוסידון עמד לרגלי השלולית, עדיין מחזיק בקלשון החדש.
"היית נהדר" נשמע קול מאחוריו
"אז את מדברת איתי עכשיו?" הוא רטן וניסה להסתיר חיוך
"עדיין לא" אמרה אתנה, מחזיקה בקסדת הינשוף "אבל אני יודעת להעריך רעיונות חכמים"
היא הסתובבה והלכה בעוד פוסידון מביט בה בפליאה.