"נו אז מה אתן חושבות על כל האולימפיים הזה?" שאלה ארטמיס בעודן הולכות במסדרון הצבעוני בדרך לחדרן, אתנה, שעד כה הביטה על החצר מרובת הפסלים מבעד לעמודי האבן, הייתה הראשונה שהגיבה
"אני לא יודעת" אמרה לאיטה "זה נשמע כמו רעיון נחמד אבל כל הרעיון של 'אנחנו הטובים ביותר' קצת מוזר... לא?"
"אין שום חוק נגד הקמת מועדונים" אפרודיטה ישרה את רצועת התיק שלה "וזה לא שהם יכלו להוסיף את כל בית הספר נכון? בואו פשוט נגיד תודה שאנחנו חלק מהקבוצה הזאת"
"אני מסכימה. בינתיים לא קרה שום דבר, בואו פשוט נחכה ונראה" הסטיה סיכמה ושילבה את ידה בידה של אתנה. הן הצליחו לא להעלות את הנושא במשך כמה דקות תמימות, אך ברגע שנכנסו לחדר דלתא, השיחה שוב פרצה:
"מי בכלל חשב על כל הרעיון הזה של 'הטובים והנעלים ביותר'?"
"הרה וזאוס זה מי" ארטמיס אמרה במרירות "אבל אולי אנחנו באמת לא צריכות להתלונן..."
אפרודיטה גלגלה את עיניה וסידרה את שיערה המושלם
"אולי נצא החוצה?" קראה אתנה מבלי להרים את מבטה מהחלון, ויש להודות לה על כך, כי בדיוק קטעה ויכוח שעמד לפרוץ בין אפרודיטה לארטמיס.
הן יצאו מבית הספר והתקדמו לאיטן על המדשאות. השינוי בהתנהגות של שאר האלים היה מיידי: כל האלים שנמנו בקבוצת האולימפיים חייכו אליהן כשעברו והחליקו איתן כיפים בעוד שאר האלים בקושי הביטו בהן, ואלו שכן שלחו מבטי סלידה "לא ייתכן שכולם כבר שמעו על זה" הסטיה אמרה בבהלה
"אני לא מופתעת. שמועות עוברות מהר" אתנה אמרה בחשש קל "היי! הנה העץ שלנו, בוא נלך לשם"
ב"עץ שלנו" התכוונה אתנה לעץ תחתיו אתנה ואפרודיטה ישבו כשהגיעו לאולימפוסכול, שם פגשו את ארטמיס לראשונה. הן פרשו את רגליהן תחתיו, נהנות מחום השמש הבוהקת.
"היי" לפתע קול שבר את הדממה "ארטמיס!"
היא התיישבה באיטיות וראתה מולה אל שזוף אשר משקפי שמש אופנתיות נחו על שערו הזהוב.
"מה אתה רוצה אפולו?" ארטמיס נאנחה והצלה על עיניה מאור השמש
"בואי רגע" הוא הושיט לה יד "רעיון מטורף"
"אם זה חרוז לאחד השירים המטופשים שלך אפולו אני נשבעת-" היא התעלמה מידו המושטת וקמה בעצמה שולחת גלגול עיניים לבנות שגיחכו על הקרקע.
"זוכרת את הסממנים המיוחדים?" שאל אפולו כשהתיישבו ליד אחד מפסלי החרס "המוזה שלי הייתה חסומה לגמרי, אז נתנו לי הארכה. ועכשיו עלה לי רעיון מטורף!"
הוא עצר בדרמטיות, מחכה
"נו, אז מה הרעיון?" ארטמיס פלטה בלית ברירה, מבינה שלא ימשיך עד שלא תשתף פעולה
"מרכבת שמש!" הוא חייך בגאווה "אם אני האל האחראי על השמש, לפחות אוכל לעשות את זה בסטייל! זו תיהייה מרכבה זהובה וגדולה שתטוס בשמיים ו-"
"אתה יודע אפולו? זה דווקא רעיון ממש טוב!"
"אני יודע!" הוא קרא וזכה לגלגול עיניים (מחויך) מצד אחותו "יש לי אפילו שרטוטים ודגם. בדיוק חזרתי מבריאראוס- גם הוא אהב את הרעיון"
"אני גאה בך אפולו. זה באמת רעיון נהדר" ארטמיס החליקה איתו כיף וקמה על רגלייה "אני חייבת לחזור לבנות. תעדכן אותי!"
YOU ARE READING
אולימפוסכול - בית ספר לאלים
Historical Fictionכולם מכירים את המיתולוגיה היוונית, ואיך אפשר שלא, את האלים. אבל מי קבע איזה אלים הם יהיו? איפה הם למדו להשתמש בכוחות שלהם? או בקיצור, איך הם ניהיו האגדות שהם? אתם מוזמנים לגלול למטה ולקבל הצצה קטנה לאיך הכל התחיל. ברוכים הבאים לאולימפוסכול! ~הסיפור...
