אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 23

פרק חדש!
מוזמנים לכתוב מה חשבתם:)

אתנה שפשפה את עיניה בעייפות ופיהקה. חברותייה ישנו מזמן וכל האורות בחדר היו כבויים. רק הנר שלצד מיטתה של אתנה דלק וריצד על דמותה היושבת על המיטה, מוקפת בעשרות גליונות קלף מלאים בכתב צפוף ומסודר. אתנה עבדה על הפרויקט לשיעור ניהול חיי גיבור בשבועות האחרונים, אך שום דבר לא היה מספיק.
היא נעמדה והתמתחה בדממה, מגששת בחושך אחר סנדלי העור הגבוהות.
היא סגרה את הדלת בזהירות והתקדמה במהירות לכיוון הספריה, מקווה למצוא עוד מידע שיוכל לעזור. כשהגיעה לקומה הנכונה, האטה את צעדיה והתהלכה במסדרונות הריקים מאלים. למרות העדר תאורה במסדרון, הכוכבים זרחו הלילה והאירו על בית הספר ועל החצרות שסביבו ואתנה יכלה לראות בבהירות את הפסיפס שעיטר את הרצפה ואת הקיר, מעיד על כך שהגיעה למקום הנכון. היא דחפה את הדלת והביטה סביב: הספרייה הייתה מרשימה כתמיד, מלאה מדפי ספרים, שולחנות כתיבה וכורסאות נוחות. בגלל שעת הלילה המאוחרת נרות רבים הוצבו על השולחנות אך אתנה לא הזדקקה להם, היא התמצאה בספריה באותה ודאות שידעה שהיא אלת החכמה. היא שוטטה בין המדפים ולקחה חצי תריסר ספרים, צונחת לאחת הכורסאות באנחה.
"שלום" נשמע לפתע קול.
אתנה הזדקפה בבהלה, מולה ישב האדס , שקוע גם הוא בכורסא וספר בידו. היא לא ציפתה לראות אף אחד בשעה כזו
"אממ היי" אמרה, לבה עדיין דהר "מה אתה עושה פה?"
הוא הצביע על הספר שבידו
"אה כן אממ נכון. אבל התכוונתי מה אתה עושה פה כל כך מאוחר"
"לא הצלחתי להירדם" הוא משך בכתפיו "וזה הזמן היחיד שהמקום ריק מאלים" "מסתבר שלא" הוסיף לאחר מספר שניות
"סליחה שהפרעתי לזמן הלבד שלך" אלת החוכמה חייכה "אני מנסה לגמור עם העבודה הזאת ואני בטוחה ששמעתי את ארטמיס ממלמלת משהו על זה שתתקע בי חץ אם לא אכבה את האור"
האדס הנהן ואתנה חייכה אליו, חוזרת לסכם את כתביה
"מה אתה קורא?" שאלה לאחר זמן מה
האדס הרים את הספר והראה לה את הכריכה, נענה לחיוך נלהב
"אני מכירה את הספר הזה!" אתנה כמו שכחה מעייפותה "יש לי עותק שלו! קראתי אותו ביום הראשון שלנו באולימפוסכול! הוא ממש נהדר"
האדס רק הנהן, אך חיוך קטן הצליח לחמוק אל שפתיו. הוא נהנה משיחתם יותר משיכל להודות.
בהתחלה אל השאול חש אי נוחות מהאלה שהצטרפה פתאום לבילוי הלילי שלו, אך לאט לאט נרגע והבין שהוא דווקא נהנה מהחברה הבלתי צפויה. הם המשיכו לשבת זה מול זה, כל אחד בעיסוקיו במשך שעות, עד שלפתע אור בלתי צפוי נראה. אתנה והאדס הרימו שניהם את ראשם בהפתעה, מביטים בתדהמה אל הזריחה המוקדמת.
"אני לא מאמינה שהיינו פה כל הלילה" אתנה צחקקה בחוסר אמון בעודה מביטה על הזריחה המרשימה "אני חייבת לרוץ לחדר, אולי אזכה לשעת שינה"
האדס הנהן בעייפות, מתמתח והולך בעקבותיה אל היציאה. הם צעדו במסדרונות בית הספר בשתיקה, בעוד קרני השמש מאירות אט אט את בית הספר. שני האלים נעצרו במפגש בין שני אגפי השינה
"נתראה" האדס אמר בשקט ואתנה חייכה אליו, ממהרת להתקדם לפני שתרדם בעמידה.

♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡