אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 9

אלת החוכמה הרימה את עיניה אל השמש, שהייתה אמורה להגיע למרכז השמיים.
"רק עוד כמה דקות" היא חשבה, יום שישי סוף סוף הגיע ורק שיעור טבע הפריד בינה לבין הפגישה עם פוסידון. 
לבסוף, כשנשמעה הקריאה המבשרת על סוף השיעור, אתנה מיהרה לחדרה, שם מצאה את אפרודיטה שבדיוק הניחה את התיק שלה ונראתה נלהבת לא פחות מאתנה עצמה.
"את מוכנה?" אפרודיטה שאלה
"אולי?" אתנה השיבה בחשש
"אל תדאגי" אפרודיטה חיבקה אותה "הכל יהייה בסדר גמור!"
אתנה התרחקה וחייכה "בואי נעשה את זה" הכריזה
כעבור עשרים דקות אתנה כבר חיכתה באגף הראשי, לבושה ומאופרת קלות(כי אפרודיטה התעקשה) היא הסתובבה וראתה את פוסידון, עם מכנסי ברמודה ומגבת על כתפו, הוא הביט בה ועיניו נפערו.
"את נראית לא רע בכלל" הוא חייך
"גם אתה לא כזה נורא" היא חייכה בביישנות ותחבה תלתל סורר אל מאחורי אוזנה.
"נלך?" הוא שאל ויחד הם הלכו אל המדשאות
אתנה הביטה סביבה בבלבול, הם היו בחלק האחורי של בית הספר, רחוק מאוד מהיציאה הראשית.
"איפה אנחנו?" היא שאלה
"סבלנות" פוסידון חייך והוביל אותה קרוב לשיחים "תראי את זה"
הוא הסית כמה ענפים והראה לה מעבר סודי
"לא רע אה?" הוא חייך
"וואו!" אתנה התפלאה "בחיים לא שמעתי על היציאה הזאת!"
"אני יודע! מצאתי אותה לפני כמה ימים! זה מעולה להברזות" הוא צחקק ואתנה הרימה גבה
"בואי!" הוא הוביל אותה דרך המעבר וכעבור כמה דקות הם כבר עמדו על החוף, פורשים את השמיכה ומצחקקים.
אתנה הביטה אל הים והופתעה לראות את פוסידון מתיישב ומוציא גיליון קלף מהתיק.
"אז..." הוא פתח במבוכה קלה "כמו שאמרתי, יש לי קצת בעיות במיתומטיקה... " הוא כחכח בגרונו והיישיר מבט "את תוכלי לעזור לי?"
אתנה השתתקה. לא לזה היא ציפתה. היא הטמינה את תחושת האכזבה עמוק בראשה והתיישבה "בטח!" אמרה בחיוך
הם עבדו במשך כמה זמן על השיעורים שקיבלו כשלפתע פוסידון התמתח ואמר "רוצה לקפוץ לים?"
"כן, בטח" אתנה חייכה בהקלה 'תודה לאלים' חשבה
היא פשטה את שמלתה וחשפה מתחתיה ביקיני בצבע לבן פנינה. פוסידון לימד את אתנה לשחות ומידי פעם העמיד פני טובע, כשבכל פעם עלה עם אוצר אחר מהקרקעית. אתנה חייכה והשפריצה עליו כשלפתע גל גדול הגיע וכיסה את שניהם. פוסידון פקח את עיניו והביט סביב; הגל הפך את הקרקעית והעלה חול לכל עבר. הוא צלל עמוק יותר ומצא את אתנה, מתערבלת בתוך גל אחר ונאבקת להשתחרר ממנו. הוא תפס אותה ויחד פרצו שניהם מן המים במהירות. אתנה התנשפה בכבדות ועצמה את עיניה. כשפתחה אותן, ראתה את פוסידון עומד קרוב אליה, ממש קרוב, אוחז במותניה ומסתכל עליה בבהלה. היא הסמיקה ונשמה עמוק
"את בסדר?" הוא שאל
"כ-כן" היא נשמעה מעט צרודה מרוב מי הים שבלעה "תודה. חשבתי שזה הסוף שלי"
"אל תדאגי" הוא חייך אליה בהקלה "לא הייתי נותן לך לטבוע" אמר מבלי לדעת שהיא כבר טבעה בעיניו.
היא חייכה במתיקות והתקרבה אליו הוא חיבק אותה בסרבול והרגיש את ליבה נרגע.
היא התנתקה ממנו במבוכה והוא כרך את זרועו סביב מותנה, שומר שלא תיפול. הם יצאו מהמים והתנגבו, מביטים על הגלים השוצפים
"מדהים איך דבר כל כך יפה ומרגיע יכול לפגוע כל כך חזק" היא נאנחה והחוותה בידה לגלים, מבלי לדעת שמילותיה יקבלו משמעות עמוקה הרבה יותר.
כעבור שעה הם ארזו את חפציהם וחזרו לבית הספר. פוסידון הודה לה על עזרתה והסתובב לכיוון מגורי הבנים. אתנה נאנחה שוב והלכה במהירות לחדרה, שם חיכו לה בציפייה שלוש אלות סקרניות במיוחד.

למחרת אתנה התעוררה בחיוך. היא התהפכה על גבה ונאנחה, תוהה לעצמה איך יהיה לפגוש את פוסידון אחרי כל מה שקרה. היא התגלגלה ממיטתה והלכה להתארגן, מוכנה לעוד יום חדש.
בשיעור הראשון לאותו יום, ניהול חיי גיבור, המורה הסביר בפירוט רב יותר ונתן להם דוגמאות והסברים על העבודה. היא מילאה חצי קלף ועצרה רק כדי לנגב טיפת דיו מהאף שלה, שהיה רק סנטימטר מהקלף.
"וואו." גיחכה ארטמיס "מה את כותבת ככה?"
"עלה לי רעיון מדהים לעבודה שלי ואני לא רוצה לשכוח אותו" אתנה אמרה והמשיכה לכתוב
"תשאירי משהו להמשך הסמסטר" ארטמיס צחקה ואתנה הכתה בידה 
"משהו חדש עם פוסידון?" לחשה
אתנה הרימה את ראשה "לא כל כך" היא לחשה "עברתי לידו היום בבוקר והוא התעלם ממני לגמרי!"
"אוי" ארטמיס נענעה בראשה "אני בטוחה שהוא פשוט מעכל את הפגישה שהייתה לכם"
"אני מקווה" אמרה אתנה בעצב וחזרה לכתוב, אך הפעם בקצב איטי הרבה יותר.