אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 5

ארס יצא מהאמפיתיאטרון כשעל פניו הבעה מרוצה. סוף סוף קיבל את התפקיד בו חשק: אל המלחמה והכוח האדיר (את האדיר הוא הוסיף) הוא היה עסוק במחשבה (דבר שלא עשה הרבה) על כלי נשק כשנתקל באחד האלים.
"שים לב איפה אתה נעצר" הוא נהם מבלי להסתכל במי נתקע.
"אוו אני מצטערת" אמר קול מתוק להפליא. ארס הוריד את ראשו ונתקל בפרצוף הכי יפה שראה אי פעם: לאפרודיטה היו עיניים שקדיות ויפות ואף קטן ומושלם. היו לה שפתיים מלאות ושיער בלונדיני ארוך שנח על כתפיה בצורה מושלמת.
"אממ סליחה" ארס מלמל ואפרודיטה צחקקה
"אתה אל המלחמה נכון?" היא שאלה "האל שדחף את כולם באוטולימפוס?"
ארס חייך במבוכה ואז, כאילו קלט מה הוא עושה, הזדקף וניפח את חזהו "כן. זה אני"
"אפרודיטה" היא אמרה בחיוך מסחרר
"מה? אה אממ..." ארס התבלבל "ארס"
"נעים מאוד"
"רוצה להסתובב? הוא שאל
"כן. רק חכה לי רגע, אני אודיע לחברה שלי" היא אמרה "שלא תדאג" הוסיפה למראה מבטו התמה
ארס הרגיש בר מזל. עבר פחות מיום וכבר הוא מתהלך במסדרונות כשלצידו האלה הכי חתיכה בבית הספר.
הם דיברו ביניהם רוב הזמן. חוץ מפעם אחת, כשארס הציע לה לעשות הורדת ידיים והיא נעצה בו מבט שהיה יכול להבריח כל אחד, מלבדו כמובן.
הוא עזב אותה ליד מגורי הבנות ופנה חזרה אל מגורי הבנים, שהיו בצד השני של המבנה.

אפרודיטה חייכה לעצמה. למרות שארס נראה קשוח מבחוץ, הוא היה די חמוד. שלא לדבר על מראהו החיצוני. הוא היה שרירי מאוד והטוגה שלגופו דיי החמיאה לו. לפתע נזכרה ברשימות החדרים והתקדמה לעברם, מכריחה את עצמה לעצור את מחשבותיה על כמות הקוביות שבוודאי יש לארס.
היא סרקה את הרשימה פעם, פעמיים, שלוש. אך עדיין לא הצליחה למצוא את שמה. אתנה הייתה בקבוצה דלתא יחד עם האלה שישבה לידן בדשא ועם עוד אחת בשם הסטייה. יכול להיות ששכחו אותה?
היא נשענה על הקיר והחליטה לחכות לאתנה, היא בטוח תדע למה אפרודיטה לא מופיעה ברשימה.
כעבור חמש דקות, ארטמיס הגיעה והביטה ברשימות במהירות. כשמצאה את שמה, והתכוונה ללכת לכיוון חדרה, לסדר את תכולת מזוודתה, ראתה את אפרודיטה עומדת בצד בהבעה אבודה.
"מה קורה?" שאלה אותה
"סתם. אני לא מוצאת את השם שלי ברשימה" אפרודיטה אמרה
"הלכת בריאראוס?"
"עדיין לא..."
"אז למה את מחכה?" שאלה ארטמיס
אפרודיטה מלמלה משהו שנשמע כמו "אתנה"
"בואי נלך יחד" הציעה והושיטה את זרועה
אפרודיטה שילבה את ידה בידה של ארטמיס ויחד התקדמו לכיוון החדר הסגור היחיד (חוץ מהמגורים כמובן)
ארטמיס הקישה על הדלת ובזמן שחיכתה לתשובה אפרודיטה פתחה מראה ובדקה את האיפור שלה.
"יבוא" רעם קולו של המנהל והאלות הצעירות נכנסו אל המשרד, אשר בתוכו נגלה מראה משונה ביותר- רוב הידיים של הקאטונכרי עסקו בפעולות יומיומיות בעוד שהאחרות סתם התנועעו סביבו. שתי ידיים היו עסוקות בתיוק, האחת טבלה עט בדיו בעוד האחרת אחזה בספל קפה, יד אחת אחזה במגילת קלף בעוד המנהל קורא בה כשיד אחרת מיטיבה את משקפיו. כשראה שנכנסו עצר מכל עיסוקיו וקם ללחוץ את ידיהן. (מחזה שהיה מוזר ומתעתע באותו הזמן) הוא התיישב ושילב את כל מאה הידיים שלו.
"שלום בנות. מדוע זכיתי לביקור? משהו לא ברור? המיטות לא נוחות?"
"את האמת, עוד לא נכנסנו לשם אפילו-" ארטמיס פתחה
"לא מצאתי את השם שלי ברשימות" אמרה אפרודיטה
"אה אה. מה שמך?"
"אפרודיטה"
בריאראוס פתח מגירה ודפדף בתיקיות עד שמצא את מבוקשו: תיקייה לבנה ועליה מילה אחת- 'אפרודיטה'
"או-קיי " מלמל לעצמו "אני לא אמור להגיד את זה היום, אבל בשל הנסיבות...טוב אז ככה, את שובצת בקבוצה בטא- ומלבדך כל שאר האלים הם בנים. כיוון שיש הפרדה בין חדרי השנה, תוכלי לבחור עם איזו קבוצה לישון. יש לך את קבוצה אלפא שבה יש את, בואי נראה-"
"דלתא." אפרודיטה הכריזה והקאטונכרי הרים גבה בהפתעה
"בואי נראה ,עם אתנה, ארטמיס והסטיה?" אפרודיטה הנהנה "בסדר גמור, הבעיה טופלה" הוא חייך אליהן והבנות יצאו מהמשרד מחויכות.
כשהגיעו לרשימת החדרים מצאו שם את אתנה, שהביטה ברשימה בראש מוטה ובמבט מהורהר
"היוש" אמרה אפרודיטה ואתנה קפצה
"או, אממ היי. את יודעת שאת לא נמצאת ברשימה? וזה לא הגיוני כי גם אין פה את קבוצה בטא- רק אלפא גמא ודלתא. וזה לא הגיוני כי בריאראוס אמר ש:'ערכנו בדיקה קפדנית על הרשימות, מי שלא יהיה בחדרו לאחר כיבוי האורות יענש בחומרה' "
ארטמיס התרשמה מיכולות השינון והזיכרון של אתנה "שמנו לב. בדיוק חזרנו מהמנהל, הוא אמר שהיא יכולה להצטרף לקבוצה שלנו"
"מה זאת אומרת?"
"בגלל שאני בקבוצה בטא, שהיא כולה עם בנים, המנהל אמר שאני יכולה להצטרף לאיזה חדר שבא לי"
"אה. מגניב" אמרה אתנה "אז אתן באות לראות את החדר?"
הן שילבו ידיים ויחד, התקדמו לחדר שאותו יחלקו במשך שנה שלמה, מבלי לדעת ששם תקשר חברות אמיצה שתחזיק מעמד במשך שנים.
הסטיה נכנסה לחדר של קבוצה דלתא. היו בו ארבע מיטות נוחות למראה בעלות מצעים לבנים עם עיטורים בקצותיהם: כמו הציורים על הכיתון של כל אל. היא התיישבה על המיטה בעלת ציורי אח מבוערת: המיטה שלה. המזוודות כבר הובאו לחדרים בתחילת היום ונוסף לבגדים הרגילים, נוספו עוד עשרה כיתונים יוונים. בזמן שהתרווחה על מיטתה נפתחה הדלת ודרכה נכנסו שלוש אלות אשר שילבו ידיים וצחקו, אחת מהן שמה לב להסטיה והושיטה את ידה "היי אני אתנה"
הן ערכו הכרות קצרה וכל אחת פנתה למיטתה.
בעוד אתנה סדרה את ספרייה על המדף הצמוד למיטתה קראה אפרודיטה "מצאתי את הארון, מי שלא באה עכשיו אני תופסת לה את כל המקום" הסטיה הייתה בטוחה שהיא צוחקת אך לפי המבט שאתנה תקעה בה הבינה שטעתה. כולן מיהרו אל הארון והסתכלו על ארטמיס: שאחזה את גליל הקלף שהיה מחובר אליו.
"אוקיי אתן מקשיבות? 'אלות צעירות. ברוכות הבאות לחדר אשר ישמש לכן כבית במהלך השנה. על הארון שלפניכן מופעל קסם: כל מי שתשים את בגדייה במקומה של אלה אחרת- כיתונה יתחלף מיד לכיתון של האלה המחזיקה באגף זה. היזהרו! שהות נעימה' חה! רואה אפרודיטה?"
אפרודיטה נאנחה והבנות החלו לסדר את בגדיהן באזור שלהן.
אתנה שמה לב שכמעט כל חפץ שלהם: החל בכיתון וכלה במיטות, היה מסומן בסמל מיוחד והבינה שזהו כנראה יהיה הסימן שלהם.
בדיוק כשסיימו לסדר את בגדיהן נכבתה הנברשת הגדולה ונדלקו הנרות הקטנים שהיו ליד כל אחת מהמיטות.
"כיבוי אורות" אמרה ארטמיס והתיישבה על מיטתה שבהקה באור כסוף חלוש. כולן נכנסו למיטות ונשפו על הנרות. טוב, כולן חוץ מאתנה, שהוציאה מהמדף את אחד מהספרים שהביאה.

אל תשכחו לכתוב בתגובות מה חשבתם!♡