כולם מכירים את המיתולוגיה היוונית, ואיך אפשר שלא, את האלים.
אבל מי קבע איזה אלים הם יהיו? איפה הם למדו להשתמש בכוחות שלהם? או בקיצור, איך הם ניהיו האגדות שהם?
אתם מוזמנים לגלול למטה ולקבל הצצה קטנה לאיך הכל התחיל.
ברוכים הבאים לאולימפוסכול!
~הסיפור...
בבוקר כולן התעוררו מוקדם והיו נסערות מתמיד: הסטיה הציעה את מיטתה שוב ושוב בעוד ארטמיס ישבה על המיטה שממול ושפשפה את עיניה בעייפות. אפרודיטה התאפרה וצווחה בכל פעם שמשהו הזיז אותה ואתנה בדקה כמה ספרים יכולים להיכנס לילקוט שלה. לבסוף, אחרי חצי שעה כולן היו לבושות ומוכנות. הן יצאו מהחדר ומיהרו לכיוון הכניסה הראשית. שם הייתה רשימת הקבוצות. כשהגיעו שררה במקום מהומה גדולה. אלים רבים ניסו לעמוד על קצות האצבעות ולהידחק קדימה, בעוד אחרים פלטו קריאות אושר למראה קבוצתם. לפתע מישהו דחף את אחד האלים והוא החליק על הרצפה ליד אפרודיטה, הוא ניסה לקום אך הקב שלו היה רחוק ממנו. אפרודיטה הושיטה לו יד והוא תפס בה והרים את עצמו, נעזר בקב שהגישה לו בחיוך. הוא הרים את ראשו וניסה לחייך. למרות שנבהלה ממראהו היא שמרה על חיוכה והוא הודה לה והתרחק. אתנה הסתכלה עלייה בפליאה קלה "מה?" רטנה אפרודיטה , אך אתנה רק משכה בכתפייה. ארטמיס, שהייתה הגבוהה מכולן נעמדה על קצות האצבעות והתחילה להקריא: "אוקיי שומעות? אז אני אתנה והסטיה בקבוצה דלתא עם שני אלים בשם היפנוס ופוסידון ואנחנו לומדים יחד עם קבוצה גמא שבה נמצאים האדס, הקטה, תנטוס, ניקה, דיוניסוס ודמטר" "ומה איתי?" שאלה אפרודיטה בדאגה "את נמצאת בקבוצה בטא עם-" רק רגע, ארטמיס ניתרה קלות "עם פרו... פרומ... פרומתאוס נראלי, הפייסטוס, ארס ופאן. את לומדת יחד עם קבוצה אלפא. להקריא גם אותה?"
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"לא צריך" אפרודיטה אמרה. שקועה במחשבות: אז היא יחד עם ארס בקבוצה, הבחור החמוד מאתמול ועם עוד שלושה אלים שלא היה לה מושג מי הם. היה נדמה לה שהיא זוכרת איך קוראים לאל שנפל לידה אך היא לא הייתה בטוחה. "היי אתנה, זוכרת איך קוראים לאל שנפל לידי קודם?" "הפייסטוס, אל הנפחות והאש" אתנה ענתה במהירות, כרגיל. אפרודיטה הרגישה את בטנה עושה סלטה קטנה כנגד רצונה, היא הכירה את התחושה הזאת טוב מאוד, ונבהלה ממנה. "יש לנו עכשיו 'ניהול חיי גיבור'" הכריזה אתנה וקטעה את מחשבותיה של אלת האהבה "נתראה אחר כך אפרודיטה" הבנות נופפו לה והחלו לצעוד בכיוון ההפוך. כשהגיעו הופתעו לראות שלחדר אין תקרה והוא "מגודר" בעמודי שיש יווניים. ארטמיס והסטיה ישבו אחת ליד השנייה בעוד אתנה, שנראתה דיי מרוצה, התיישבה ליד נער בעל שיער שחור ועיניים ירוקות. השיעור הראשון, ניהול חיי גיבור, עבר בעצלתיים. המורה הסביר כי בהמשך חייהם האלים ירדו לעולמם של בני התמותה, יולידו איתם ילדים, וינחו את ילדיהם המעורבים במסעותיהם ובמעשי הגבורה שלהם. לבסוף המורה נתן להם משימה שעלייה יעבדו לאורך כל השליש. כשסיים להסביר יצא המורה מהכיתה בדהרה (שכחתי לציין שהיה קנטאור?) והותיר אחריו חבורת אלים מבולבלים ונרגשים. "איזה מגניב לא? לכתוב קורות חיים של גיבור? כבר החלטתן איך יקראו לו? ומה יהיו התכונ-" "אתנה. הרגע יצאנו מהשיעור! זה לא יעבוד אם כל פעם שנצא משיעור נעבור סקירה מלאה שלו. זה מספיק נורא גם בלי לעבור את זה שוב" אתנה עשתה פרצוף והסטיה ציחקקה בעודן מתקדמות לכיוון השיעור הבא שלהן: שיעור טבע.
סוף סוף הסתיים שיעור טבע. תנטוס חזר לחדרו באנחה ושמט את תיקו. איך מכולם, דווקא הוא הסתבך, ונדלק על הנער שהכי פחות יש לו סיכוי איתו. אבל הוא לא יכול היה לעצור את זה- ברגע שראה את שיערו השחור הנופל על פניו בצורה אלגנטית, ועיניו השחורות, העמוקות, מורכבות מכל כך הרבה רבדים, כמו צללים. אולי הוא היה אמור לקנא, שהוא סתם אל מוות והאדס הוא אל השאול כולו, אבל תנטוס דווקא שמח, אולי כך יוכלו להתקרב מעט יותר. הוא הפליג בדמיונותיו רחוק, עד שכמעט ולא שם לב שחברו לחדר נכנס. "היי האדס" הרים את ראשו והסמיק, למרות שלהאדס לא היה שום סיכוי לדעת על מה חשב. "שלום" אמר בלי התלהבות יתרה "שמעת שהפרויקט בטבע הוא בזוגות?" "אה אה" האדס הינהן "תרצה... אממ תרצה להיות בן הזוג שלי? זת'ומרת להיות איתי בצוות?" תנטוס הסמיק עד שורשי שערותיו אך למזלו, האדס, שעוד לא הרים את ראשו, לא שם לב לכך. "טוב" הוא הסכים ותנטוס חייך לעצמו "אוקיי, אז נתראה בכיתה, יש שיעור אומנויות עכשיו" תנטוס קם ממקומו ופתח את הדלת "חכה!" האדס קרא ולבו של תנטוס עשה סלטה קטנה "אני לא בטוח איפה הכיתה, תוכל לחכות לי?" "בטח!" תנטוס אמר, בהתלהבות קצת מוגזמת ביחס לבקשה "תודה" אמר ועל פניו עלה חיוך קטן 'הוא ככ יפה כשהוא מחייך' חשב תנטוס בערגה. הם הלכו לכיוון חדר המוזיקה והתיישבו יחד בשורה האחורית. בינתיים נכנסו עוד ועוד אלים לכיתה עד שכל המושבים התמלאו. תנטוס הבחין שמבטו של האדס מופנה אל אלה שישבה בקצה החדר, בעלת טוגה עם סימנים של מין סכין מעוגל צהוב. "אז אתה אוהב מוזיקה?" "לא!" אמר האדס "ז'תומרת, אף פעם לא ניסיתי..." "טוב. שווה לנסות לא?" "לא נראלי" "למה?" "לא הסגנון שלי" מלמל האדס והפנה את ראשו לקדמת הכיתה, אלייה בדיוק נכנסה המורה, או ליתר דיוק, המורות. "אנחנו המוזות, אלות האומנויות!" קראה הגבוהה מבינהן "השנה נעסוק במגוון נושאים, כל נושא הוא מומחיותה של אחת מאיתנו" "לפעמים השיעור יעסוק בשירה ולפעמים במשחק, לפעמים במחול ומידי פעם גם נלמד היסטוריה" הוסיפה המוזה שמימין לראשונה. בקדמת הכיתה, אלה בעלת שיער כהה קפצה במושבה. "אני היא קאליופה, פטרונית השירה האפית. וזוהי אוטרפה והיא תלמד יחד איתי שירה לירית ונגינה בחליל" היא הצביעה על הגבוהה מכולן וזו הטתה את ראשה בענווה המוזה שנראתה הצעירה מכולן פתחה "אני היא קליאו ויחד נעסוק בהיסטוריה. תאליה ומלפומנה ילמדו אתכן דרמה: האחת קומדיה והשנייה, טרגדיה. "שאר המוזות יציגו את עצמן בזמן השיעור. כעת נבחן אתכם בידע הכללי שלכם" אמרה אוטרפה והקישה באצבעותיה: השולחנות נעלמו והכיסאות נפרשו בחצי עיגול. כל מוזה התיישבה ליד כיסא והתלמידים עברו ביניהן ונבחנו בנושאים שונים. המוזה אורניה בדיוק סיימה לבחון את תנטוס על ירחיו של צדק כשנשמע הצלצול "תודה תנטוס" היא חייכה "היית אצל כל המוזות?" "כן גברתי. את היית האחרונה" "אם כך, אתה משוחרר" הוא הטה את ראשו והניף את התיק על כתפו בעודו ממהר החוצה. הוא חיכה מחוץ לכיתה במשך חמש דקות אך אף אחד לא הגיע (לא שהוא חיכה למישהו מיוחד!). הוא התקדם לכיוון הקפיטריה כשאלה עקפה אותו במהירות והפילה אותו על הפנים, הוא התרומם בזעף והרגיש יד מונחת על כתפו. "אתה בסדר?" שאלה הדמות "כן" הוא הרים את ראשו וראה את פניו של מושיעו "ז'תומרת אממ כן ת... תו... תודה" הוא הסמיק "בוא" האדס הושיט לו יד ותנטוס תפס בה במבוכה, הוא חזק מאוד, חשב בפליאה "אתה בא לאכול?" "מה? אממ כן" תנטוס ניער את ראשו והלך בעקבות חברו לחדר "אכלת כבר פעם אמברוסיה?" "אה! כן אכלנו את זה הרבה כשהיינו ילדים" אמר האדס בלי עניין "אנחנו?" "אני והאחים שלי, פוסידון וזאוס" הסביר "אהה. ואיך זה?" "אחים?" שאל האדס בבלבול "לא, אמברוסיה" אמר תנטוס "אה. אממ לא יודע. אוכל" אמר האדס בשיעמום קל תנטוס משך בכתפיו וחייך האדס הביט בו בבלבול ושניהם המשיכו לצעוד לעבר חדר האוכל הפתוח "אגב, מי זו?" האדס החווה בראשו לעבר האלה שעמדה בראש התור "לא יודע, אבל היה נראה שהיא ממהרת מאוד כשהיא הפילה אותי" אמר תנטוס באגרופים קפוצים הוא הביט לעבר האדס אבל אל המוות כבר הלך לכיוון התור ההולך וגדל. תנטוס נאנח ופסע גם הוא לכיוון התור.
