אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 10

עבר שבוע מאז הדייט של אתנה ופוסידון והוא עדיין לא פנה אליה.
"מה לעשות?" היא שאלה את אפרודיטה ביאוש "אני עד כדי כך גרועה?"
"ממש לא! כנראה לוקח לו זמן לעכל את הדייט שלכם"
"אני מקווה" אתנה נאנחה וחזרה לקרוא
"אולי כדאי שאני אפנה אליו?" אתנה הרימה את ראשה מהספר כעבור שלושים שניות
"אם את חושבת שזה יעזור" אפרודיטה נאנחה "אבל את חייבת להחליט, נמאס לי לעבור את השיחה הזאת כל יום מחדש"
"טוב!" אתנה אמרה כעבור חמש דקות ואפרודיטה הרימה את ראשה מהמגזין "אני הולכת אליו"
"עכשיו?"
"עכשיו."
"אוקיי. תספרי לי איך הלך" אפרודיטה הפריחה נשיקה באוויר
אתנה עברה לצידו השני של בית הספר ודפקה על הדלת של בני דלתא.
"היי" אמר פאן בהפתעה "מה את עושה פה?",
"אני צריכה לדבר עם פוסידון" אתנה השיבה בחיוך מהוסס "מה אתה עושה כאן?"
"הפייסטוס פוצץ שמן מכונות על כל החדר. מסריח שם ברמות
"היי פוסידון" פאן צעק אל מאחורי כתפו "אתנה קוראת לך"
כעבור כמה רגעים אל הים יצא מהחדרם
"היי" הוא אמר
"היי"
"רצית משהו?" הוא חייך אליה
"כן" אתנה הסיטה תלתל מאחורי האוזן "לא יצא לנו לדבר כל כך מאז ה... אממ פגישה שלנו"
"אה! שכחתי מזה לגמרי! תודה שעזרת לי עם השיעורים, הצלת אותי לגמרי!" הוא צחקק
"אה" כתפיה של אתנה נפלו "אה כן, אין בעיה"
"היה ממש כיף אגב" הוא הוסיף "אפשר לעשות את זה שוב"
"כן" אתנה ניסתה לחייך "רעיון טוב"
"יאללה ביי" הוא קרץ ונכנס לחדרו
אתנה בהתה בדלת הסגורה באכזבה והשקיטה את הדחף לבעוט בה. היא הסתובבה לכיוון המעונות של הבנות וסילקה דמעה מעינייה.

"נו?" שאלה אפרודיטה "אז איך הלך?"
"מעולה" אתנה העלתה על פנייה חיוך "מה?" היא שאלה לעומת מבטה הלא מרוצה של אפרודיטה
"רק מעולה? איפה הפרטים? מה הוא אמר? קבעתם עוד דייט? התנשקתם???"
"אממ הוא אמר שהיה ממש כיף וכנראה נצא שוב" היא שיקרה
"התנשקתם???"
"לא! אוקיי? דיי כבר. את לא חייבת להתערב בכל דבר" אתנה התפרצה "אני לא חייבת לספר לך כל דבר שקורה בחיים שלי"
אפרודיטה בהתה בה בהלם. היא לא הבינה מאיפה זה הגיע, אבל אתנה כבר לקחה ספר ויצאה מהחדר.
"מה פוסידון עשה?" היא שאלה את עצמה.

אתנה ידעה שהיא לא הייתה צריכה להתפוצץ ככה, אבל לא הייתה לה סבלנות לריכולים של אפרודיטה. היא יצאה מהבניין הראשי ומצאה פינה שקטה בחצר. היא פתחה את הספר ודמעות עלו בעיניה, היא ניגבה אותן במהירות אבל על כל דמעה שעצרה הופיעו חמש אחרות. הבכי התגבר והיא הניחה את ראשה בין ברכיה, מרטיבה את הספר לגמרי.
"אתנה?" נשמע קול מהוסס מעל ראשה "את בסדר?"
"כן" היא אמרה בשקט וניסתה לעצור את הדמעות. היא הרימה את ראשה וראתה מולה -

אל תשכחו להצביע ולכתוב מה חשבתם♡