אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 12

"את חייבת לדבר איתו" אמרה אפרודיטה בעודה מסדרת את האיפור.
"היא לא חייבת כלום" ארטמיס נהמה לפני שאתנה הספיקה להוציא מילה "זו בעיה שלו"
"הוא באמת לא יודע מה הוא עשה!" אפרודיטה אמרה בדאגה "את בטוחה שזה מה שצריך לעשות?"
אתנה נענעה בראשה והביטה מבעד לחלון, צופה על החצר הגדולה.
"בנים הם מקרה אבוד, אני אומרת לך!"
"נו באמת ארטמיס, נכון שלפעמים למגילת קלף יש יותר שכל מהם אבל מקרה אבוד?"
"לחלוטין. תראי איך אתן משתגעות מהם" אמרה ארטמיס ונשכבה לאחור על מיטתה
"זה חלק מהכיף" אפרודיטה חייכה והשעינה את לחייה על כף ידה
"כן בטח" גיחכה ארטמיס "מה את חושבת הסטיה?"
"מממ כן ברור" מלמלה הסטיה מבלי להרים את ראשה מהמכתב שכתבה
אפרודיטה גלגלה עיניים וארטמיס זרקה על הסטיה כרית נוצות פגאסוס
"היי!" הסטיה הרימה את הכרית, כיוונה וזרקה לכיוונה של ארטמיס
ארטמיס צחקה וקמה לקחת את הכרית, שנחתה בצד השני של החדר.
אפרודיטה התעלמה מהקרב האימתני שהתחולל בין שתי האלות ונגשה אל אתנה, שעוד ישבה על אדן החלון המעוקל
"בואי" היא תפסה בידה
"מה? לאן?"
"נו פשוט בואי כבר" אתנה ניסתה להתנגד אך אפרודיטה כבר גררה אותה אל מחוץ לחדר
הן עלו לקומה השנייה והתקדמו לאורך מסדרון בעל רצפת אבן קרה ותקרה משולשת, אפרודיטה, שעדיין אחזה בידה של חברתה הובילה אותה דרך כיתות לימוד וחדרים אחרים, שהיו סגורים מכל צדדיהם בציורי שמן ובפסיפס.
"אפרודיטה מה לעזאזל" אתנה ניסתה להשתחרר "לאן אנחנו הולכות?!"
"למקום שירים אותך בשנייה. מבטיחה" היא חייכה והעיפה את שיערה הבלונדיני לאחור. הן המשיכו להתקדם במסדרון והגיעו לחדר מכוסה בפסיפסים מרשימים של הר האולימפוס.
"טה דהה" אפרודיטה קראה והצביעה על החדר
"מה?" אתנה הסתכלה על אפרודיטה בחוסר אמון. כלומר, הפסיפס היה מרשים ללא ספק, אבל אפרודיטה התנהגה כאילו היא מצאה אוצר.
"מה מה. תיכנסי" אפרודיטה דחפה אותה קדימה ופתחה את הדלת
אתנה נכנסה והביטה סביבה. עיניה נפערו בתדהמה וחיוך עלה על פנייה היא הסתובבה אל אפרודיטה בעיניים נוצצות, היא ניסתה לומר משהו אבל כל מה שיצא מפיה היה "וואו" אחד קטן.
"על לא דבר" אפרודיטה חייכה "אני אבוא לאסוף אותך בקרוב" היא אמרה ויצאה מהחדר, סוגרת את הדלת אחריה.
אתנה הסתובבה בגבה אל הדלת וסקרה את החדר; הוא היה אטום משלושה צדדים בעוד החלק החיצוני, הפונה לכניסה של בית הספר, היה פתוח כמעט לגמרי, ורק עמודי אבן מגדרים אותו, על כל הקירות, ובעצם גם לא על הקירות, היו מדפי אבן עמוסים בספרים מכל גודל וצבע, מספרי לימוד עד לספרי היסטוריה שגוללו את המיתולוגיה היוונית.
בין המדפים היו מפוזרות פינות ישיבה וספות נוחות למראה. אתנה מיהרה אל המדפים, והעבירה את אצבעותיה על כריכות הספרים, מלטפת כל אות. היא שלפה ספר מאחד המדפים ונשפכה לתוך אחת הספות, היא החלה לקרוא, שואפת את ריח הספרים הישנים.