"לדעתי צריך לצרף את האדס למועדון" הכריז זאוס בעודו מתיישב על הכיסא בחדרה של הרה "אני כבר עכשיו שומע את המריבות שיהיו לנו"
"אבל..." הרה נשכה את שפתה התחתונה כמתלבטת אם כדאי לה לדבר בכלל "כבר סגרנו את הרשימה, הודענו לכל האלים... אם נוסיף מישהו זה לא יהיה קצת לא מקצועי?"
"אני לא חושב. הרי רק התחלנו והאדס הוא אחי. זה באמת יפריע לך כל כך?"
"אני לא יודעת... הוא לא בדיוק עשוי מהחומר של האולימפיים... ושתיים עשרה זה מספר כל כך יפה"
"בכל מקרה תכננו שהפייסטוס ירד, ועכשיו עם האדס נוכל להישאר 12"
הרה עשתה פרצוף וזאוס חייך אליה
"חשבתי שזה מה שתגידי. אבל בואי נחשוב רגע, מה באמת יקרה אם האדס יצטרף? זה יחסוך לי כל כך הרבה מריבות וחוץ מזה, השאול גם חשוב בחיי בני התמותה, מה יבדיל בינינו לבינם אם הם יחשבו שהם נצחיים?"
"טוב. אתה חכם" הרה חייכה והחזיקה את ידו "אני מסכימה"
"תודה. אני מעריך את זה" הוא חייך חזרה "אני חייב ללכת. קבעתי עם דמטר"
"טוב, נתראה היום בערב" אמרה בחשד קל, תוהה אם הקשר בינו לבין דמטר הוא באמת תמים כמו שאמר.
"היי! כבר חשבתי שלעולם לא תגיע" דמטר קמה ממקומה על הדשא וחיבקה את אל הרעם שגלגל את עיניו בחיוך
"סליחה, התעכבתי עם הרה" הוא אמר והתיישב לידה על הדשא, זה היה היום הראשון של החופשה בת השבוע שקיבלו האלים, אז שניהם לבשו בגדים רגילים.
"תן לי לנחש דיברתם על האולימפיים?" היא אמרה בחיוך עקמומי
"מה הבעיה?" הוא הטה את ראשו בבלבול למראה פרצופה
"לא נראה לך קצת... יהיר? כל הרעיון הזה" היא פתחה בזהירות בעודה מיישרת את החצאית הצהובה שלבשה
"יהיר? זה סתם מועדון... אולי זה יכול להשתמע ככה בטעות למי שלא חלק ממנו אבל לא יכולנו לצרף את כולם נכון?"
"אבל זה לא בדיוק 'סתם מועדון'. אני לא מזלזלת בך, אתה יודע את זה, פשוט רציתי לדעת איך בכלל חשבתם מי יהייה בקבוצה הזאת ומי לא?"
זאוס נשען על ידיו והביט אל השמיים "אממ... חשבנו על הרעיון של הקבוצה ועל אילו תפקידים יתאימו, תפקידים 'ראשיים' קראנו לזה. והיו כמה שברור שנכנסים מהתחלה: אתנה, אפולו, ארס, את... וכמה שחשבנו עליהם טיפה יותר"
"אבל מה קבע מי יכנס?"
"תראי, חשבנו באמת כל כל העניין של בני התמותה וניהול חיי הגיבור והבנו שנצטרך לבנות חבורה שתתאים לצרכים של בני התמותה. הכל בתיאוריה כמובן, הרי אנחנו עדיין בבית ספר"
דמטר חייכה וסימנה לו להמשיך
"אז יש תפקידים הכרחיים בשביל לעזור לבני תמותה: השמש, אהבה, נישואים, תבואה" הוא הצביע על דמטר בקריצה "ויש כמה שהחלטנו שפחות, כמובן שהם חשובים אך לא באותה מידה, למשל... חלומות"
דמטר עיקמה את פניה מעט אבל הבינה את כוונתו, הם באמת לא יכלו להכניס את כל האלים, אחרת זה לא היה מועדון...
"זה מזכיר לי, איך הסתדר בסוף העניין עם האדס? הצלחת לשכנע את הרה?"
"כן. היא נראתה קצת מסתייגת אבל בסוף הצלחתי לשכנע אותה. אני מקווה שזאת הבחירה הנכונה"
"בטח שכן! זה אח שלך! ואתה יודע מה, זה באמת בסך הכל מועדון" דמטר חייכה אליו "ואני סומכת עליך שזה לא יהפוך לאיזה מלחמה בין האלים"
זאוס צחק וטלטל את ראשו "הכל יהייה בסדר. את סתם דואגת"
"רוצה לקחת איזה חטיף אמברוסיה מחדר האוכל? לפני שכולם ינהרו לשם"
"אני אף פעם לא אומר לא לאמברוסיה" זאוס צחק ונעמד, עוזר לדמטר לקום.
פרק חדש אחרי מ ל א זמן!!
מקווה שאהבתם♡
מוזמנים להצביע ולהגיב את דעתכם:)
YOU ARE READING
אולימפוסכול - בית ספר לאלים
Historical Fictionכולם מכירים את המיתולוגיה היוונית, ואיך אפשר שלא, את האלים. אבל מי קבע איזה אלים הם יהיו? איפה הם למדו להשתמש בכוחות שלהם? או בקיצור, איך הם ניהיו האגדות שהם? אתם מוזמנים לגלול למטה ולקבל הצצה קטנה לאיך הכל התחיל. ברוכים הבאים לאולימפוסכול! ~הסיפור...
