אולימפוסכול - בית ספר לאלים

פרק 8

אתנה יצאה מחדר השירותים והתקדמה לאורך המסדרון כשכמעט נתקלה בפוסידון, הוא טפס בכתפייה וייצב אותה ולרגע אחד שניהם עמדו בדממה, מסתכלים זה על זה, עד שפוסידון כיחכח בגרונו ועזב אותה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה אתנה
"חיפשתי אותך. אני צריך לשאול אותך משהו" הוא הסמיק מעט וחייך חצי חיוך
"אה! אז הנה אני" היא חייכה בביישנות "אני גם צריכה לשאול אותך משהו"
"תתחילי את"
"טוב אז לאן אנחנו הולכים?"
"אנחנו דיי עומדים עכשיו" היה לו חיוך עקום כזה שגרם ללב של אתנה להתמוסס קצת
"לא, התכוונתי בשישי. לאן אתה לוקח אותי?"
"אה, אבל אמרתי לך, זה סוד" הוא חייך חיוך צופן סוד, שהיה שונה לגמרי מהחיוך העקום הרגיל שלו
"אז אני אשאל אותך שאלות ואתה תענה כן או לא"
"בחורה עקשנית" הוא מילמל
""אוקי. אממ זה מקום שאוכלים בו?"
"אפשר..."
"אתה צריך לענות או בכן או בלא"
"אז לא"
"טוב. אתה אוהב את המקום הזה"
"כן"
"זה מקום שאפשר לבוא אליו עם שמלה ארוכה?"  גם אם היא לא תגלה את המקום לפחות תדע אם השמלה מתאימה
הוא נראה מבולבל "לא נראה לי, לא."
"הממ" למרות שכבר הייתה לה את התשובה שאפרודיטה רצתה, היא לא תפספס הזדמנות לפתור חידה "אתה לוקח אותי… לים?" 
הוא התנשף במורת רוח "אני לא יודע אם לכעוס או להתפעל"
"בוא נסגור על לחייך?" אתנה צחקה ופוסידון הצטרף אליה
"אז מה רצית לשאול אותי?" היא שאלה מבעד לצחוק
"אה אממ" הוא הסמיק "זה לא מה שאת חושבת שזה..."
הבעה רצינית החליפה את חיוכה "ועדיין?"
"זה פשוט אממ טוב הבעיה היא שאני לא טוב כל כך במיתומטיקה ואממ חשבתי שאולי את יכולה לעזור לי?" הוא חייך שוב את חיוכו העקום
"אה!" אתנה הופתעה "בטח. אין בעיה!"
"תודה" הוא קרץ לה ונופף בידו בעודו מתרחק
אתנה נאנחה קלות והצמידה את ידה לליבה. היא הסתובבה מסוחררת מעט וחזרה לחדר בו חיכו לה שלוש אלות צעירות שחיכו לה בקוצר רוח
"טוב שחזרת! כמעט הוצאנו משלחת חיפוש! איפה היית?!" ארטמיס שאלה בעצבנות קלה
"חיכיתן לי?" היא מלמלה והתנודדה קצת
"לא אנחנו סתם לא מתחילות את המסיבה בשביל הכיף" אפרודיטה ענתה בעוקצנות
"סליחה. נתקלתי בפוסידון" היא אמרה במבט חולמני מעט
"רגעע! התנשקתם??"
"לא... כאילו" אמרה אתנה שמעולם לא השתמשה במילה 'כאילו' "לא, אבל הוא היה ממש מתוק" היא אמרה, עדיין נרגשת. אפרודיטה גילגלה עיניים בחיוך מחולמנותה של אתנה
"גילית לאן הוא לוקח אותך?" הסטיה שאלה בעניין ואתנה, שישבה על מיטתה ובהתה בחלל האוויר התעשתה במהירות
"כן! למרות שבהתחלה הוא לא הסכים לגלות לי"
"אז מה עשית?" שאלה ארטמיס בהרמת גבה
"שאלתי אותו שאלות ו-" אתנה פתחה
"את ממש אוהבת שאלות אה?" אפרודיטה המשועשעת הרימה גבה
"והשחלתי את אורך השמלה בין לבין" המשיכה אתנה כאילו לא הפריעו לה
"אוי לא אתנה!" אפרודיטה טפחה על מצחה "את לא יכולה פשוט לשאול בחור על אורך השמלה שלך! פשוט לא עושים את זה"
"מה זה משנה? בכל מקרה השמלה ארוכה מידי, אנחנו הולכים לחוף הים!" אתנה אמרה בנימת ניצחון
"יואוו איזה רומנטי" אמרה הסטיה ואפרודיטה הנהנה
"טוב אז יאללה למה אנחנו מחכות?" ארטמיס שאלה ואתנה נעמדה מול הארון. היא עצמה עיניים ודמיינה את השמלה, היא הופיעה בדיוק כמו בפעם הקודמת.
"מעולה! עכשיו תדמייני אותה קצרה יותר. עד אמצע הירך בערך?" אפרודיטה עודדה אותה. אלת החוכמה עצמה את עינייה שוב והתרכזה אבל כשפתחה את עינייה השמלה נשארה כשהייתה.
"למה זה לא עובד?"
"תנסי חזק יותר!"
היא עצמה את עינייה ודמיינה את השמלה הקצרה. היא הרגישה משיכה קלה בבטנה וידעה שהצליחה.
אפרודיטה חייכה בגאווה והסטיה מחאה כף
"טוב אחרי שפתרנו את הבעיה הזאת, בואו נתחיל במסיבהה" ארטמיס אמרה וקפצה על המיטה של אפרודיטה
"אז מה תכננת לנו הסטיה?" שאלה אתנה. האלות הצעירות כבר החליפו את הבגדים בפיג'מות, וספק ישבו ספק שכבו על המיטה של אתנה, שהדיפה ריח של ספר חדש
"שכל אחת תבחר משהו שהיא אוהבת לעשות ותנסה להעביר אותו לנו" אמרה הסטיה, ונמשיה בלטו במיוחד על רקע הנרות
"מגניב" חייכה ארטמיס ואתנה הנהנה
אפרודיטה הביאה את כל מוצרי הטיפוח שלה ("תשתמשי בזה, זה יבליט לך את צבע העיניים!"), הסטיה ערכה משחק מגבש ( "תספרי לנו דבר אחד שאנחנו לא יודעות עלייך בזמן שאת שרה את השיר האהוב עלייך") ארטמיס דאגה לכריות והאלות שיחקו בקליעה למטרה ( "את צריכה לפגוע במטרה, לא בפנים שלי!") ואתנה הקריאה את הספר האהוב עליה, בזמן שכולן התכרבלו בשמיכות ("אפרודיטה הרגל שלך תקועה לי בבטן!").
לבסוף, לאחר שאלת החוכמה סיימה להקריא את הספר, וכולן היו בטוחות שפורשים לישון, אפרודיטה הוציאה ארבע כוסות שוקו מהבילות וחבילת עוגיות אמברוסיה, האלות מיהרו למיטתה (שהעלתה ריח ורדים) ושתו יחד את השוקו החם. אחרי שערכו קרב כריות הן נכנסו למיטות ונשפו על הנרות, ובפעם הראשונה מאז שהגיעו לאולימפוסכול, אתנה הייתה הראשונה שנרדמה.